כמה עולה לצאת עם הילד מהארץ

בילדותנו אי-שם בשנות ה-70, ילד שחזר מטיול בחו"ל עם הוריו התקבל בכבוד השמור לגיבורים, במיוחד אם שב כשהוא נועל לרגליו נעלי התעמלות לבנות עם 3 פסים כחולים.

כיום טיסה עם אחד מההורים לחו"ל הפכה לדבר שבשגרה עבור הילדים, אך הורים המצויים בהליך גירושים או כאלה שכבר התגרשו בפועל, חוששים פעמים רבות שההורה המבקש לקחת את הילד לטיול בחו"ל לא ישוב עימו חזרה לארץ, במטרה לגדלו באופן בלעדי בחו"ל או אף כדי למנוע ממנו קשר עם ההורה האחר.

הדרך להגביל את האפשרות להוצאת הקטין לחו"ל ללא הסכמה היא באמצעות הגשת בקשה להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הקטין.

בניגוד לצו עיכוב יציאה מהארץ כנגד אדם בגיר, שאלת עיכובו של קטין תידון בבית המשפט לענייני משפחה ולא בפני הרשם, ובקשה כזאת יכולה לעמוד בפני עצמה, גם אם אין תביעת משמורת נלווית אליה.

הצווים עצמם ניתנים בקלות וללא הכבדה מיותרת כדבר שבשגרה, ומרגע שניתן הצו, יפוג תוקפו רק בהגיע הילד לגיל 18 - ולא כעבור שנה, כמו אצל אדם בגיר.

צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד ילד אינו מהווה מחסום מוחלט, שכן איסור גורף מעין זה היה פוגע בזכויותיהם של ילדים להורים גרושים ליהנות מטיול בחו"ל בדומה לחבריהם שהוריהם נשואים.

לפיכך, לאחר שהוצא צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הילד, הורה שרוצה לטוס עימו לטיול בחו"ל, צריך לפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה, ובית המשפט יקבע אילו ערבויות יידרש ההורה להפקיד כדי להבטיח שהילד אכן יחזור.

בדרך-כלל בית המשפט דורש הן הפקדת ערבות כספית והן ערבות צד ג' החי בארץ, אשר כנגדו ניתן יהיה לפעול במקרה שההורה אכן לא שב. מטבע הדברים המטרה היא לא לקבל כסף מצד ג' בתמורה לילד, אלא להפעיל לחץ על ההורה הנמלט, כך שיידע שהוא פוגע במעשיו לא רק בהורה השני, אלא גם באדם הקרוב אליו ואשר הסכים לערוב לו.

האתגר העומד לפתחו של בית המשפט הוא למצוא את נקודת האיזון ולקבוע את גובה סכום הערבון, כך שמצד אחד יהיה משמעותי מספיק בכדי לשמש להורה תמריץ לחזור, ולהרתיע אותו מפני רעיונות של השתקעות עם הילד בחו"ל; אך מצד שני שלא יהיה גבוה מדי, באופן שיהפוך את צו עיכוב היציאה למחסום בלתי עביר.

בשנת 2009 בית המשפט לענייני משפחה נכח כי ערבות בסך 70,000 שקל אינה מרתיעה דיה, כאשר נעתר לבקשת אם לצאת עם בנה לביקור משפחתי במוסקבה בתמורה לחתימת ערבות של אימה, הסבתא.

בדיעבד התברר כי בדרכה ל"מוסקבה" האם עשתה סיבוב פרסה קטן והגיעה לקנדה, משם לא נאותה לשוב עוד. האב הצליח להביא להשבת הילד לארץ רק לאחר חצי שנה, ובתום מאבק משפטי יקר בחו"ל.

על אף שהילד הוחזר לארץ, בית המשפט לענייני משפחה חייב את הסבתא לשלם את מלוא סכום הערבות עליה חתמה בסך 70,000 שקל, בין היתר מטעמי מדיניות משפטית של יצירת הרתעה.

מן הצד השני, בשנת 2011 בית המשפט נאות להסיר זמנית צו עיכוב יציאה כנגד ילד רק בתמורה לערבות בסכום העצום של 400,000 שקל, אך מדובר היה במקרה מיוחד שבו האם כבר נתפסה בניסיון מירמה הקשור להברחת הילד מהארץ באופן בלתי חוקי, ונתפסה עם הקטין על סיפון המטוס עצמו, בדרכם לחו"ל.

דרישת הערבות המקובלת בפסיקה עומדת בטווח שבין שתי קיצוניות אלה. השבוע בית המשפט לענייני משפחה נדרש לקבוע ערבות לבקשתה של אם, נתינה זרה מקולומביה, שנישאה לישראלי והתגרשה ממנו. האם בקשה לצאת עם הילד לקולומביה לביקור משפחתי, אך האב חשש שלא תשוב, שכן אין לנה כל קשרים משפחתיים, חברתיים או עסקיים הקושרים אותה לישראל.

בית המשפט קבע כי הסכום של 250,000 שקל הוא קו האיזון הנכון, שיאפשר לאם לצאת מהארץ עם הקטין - אך באותה עת יכביד עליה כלכלית באופן מספק אם תפר את הצו. עבור האב יש לקוות כמובן שבית המשפט צדק.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".