סופת אמנות בניו-יורק: פחות אימפרסיוניסטים, יותר עכשוויים

סנדי מאחורינו, הבחירות חלפו, ואת הסערה החדשה בניו-יורק מחוללים בתי המכירות הפומביות סותבי'ס וכריסטי'ס. כמו תאומים שהופרדו בלידתם וגדלו לממדי ענק, מציגים שני המתחרים שיאי קופה במכירות האמנות של השבועיים האחרונים, שמוכיחים שהכסף לא נעלם, הוא רק מחכה להזדמנויות הנכונות.

1.16 מיליארד דולר עברו במסלקה של בתי המכירות הגדולים בשבועיים האחרונים. אם מוסיפים לכך את המכירות המוקדמות בלונדון באמצע אוקטובר, הסכום הכולל עולה ל-1.25 מיליארד דולר - עם 62.4 מיליון דולר במכירת אמנות עכשווית ואמנות איטלקית בכריסטי'ס, ו-34.19 מיליון דולר במכירה המקבילה בסותבי'ס.

אירופה במיתון כבד, ארה"ב מחשבת את קץ ימיה כמעצמת על, ואילו לשוק האמנות חוקים משלו. הכסף הגדול חזר לאמנות, האספנים משקיעים ובעלי היצירות השוות ביותר מוציאים אותן למכירה. בין השורות של פרטי המכירות ניתן למצוא שמות של אספנים ומוסדות, מוזיאונים וגופים אחרים, שמוכרים אמנות כדי לגייס כספים. אך ניכר שהם עושים זאת מתוך ביטחון בנכס שבידיהם.

שיא של כל הזמנים

מכירת האמנות העכשווית של כריסטי'ס ביום ד' הסתכמה ב-412.3 מיליון דולר - הסכום הגבוה ביותר למכירה בתחום זה בכל הזמנים. כך החוויר בן-לילה השיא שקבע סותבי'ס ערב קודם לכן, 375 מיליון דולר - סיכום המכירה הגבוה בתולדות בית המכירות בכל תחום. בכך אושרה סופית התאוששות השוק, לאחר שהשיא הקודם של סותבי'ס, 362 מיליון דולר, נקבע במאי 2008, חודשים ספורים לפני תחילתו של המשבר הכלכלי העולמי. היצירה היקרה ביותר בכריסטי'ס אמש הייתה "פסל החרות D3" - הדפס איקוני של הכפלות בטשטוש תלת-ממד (אדום ירוק שחור), הראשון מסוגו ואחת היצירות החשובות של האמן, שנמכר ב-43.76 מיליון דולר. פסל הענק של הצבעונים המבהיקים של ג'ף קונס נמכר תמורת 33.68 מיליון דולר, שיא אישי לאמן לצד שבעה שיאי מחיר לאמנים נוספים במכירה.

שני אלה, בשילוב עם התוצאות של המכירות האחרות מהשבועיים האחרונים, מצביעים על המגמה החזקה ביותר בשוק: מעקב המשקיעים אחר אמני אמצע המאה, חיים או מתים, וציפייה ליצירות המופת שלהם במכירות הפומביות.

אין לזלזל בביקוש לאמנות אימפרסיוניסטית ומודרנית - פיקאסו ומונה לא איבדו מערכם - אך כמות האספנים המעוניינים (ויכולים) לשלם עבורם יורדת, בעוד השוק של אמנות עכשווית מתרחב.

במכירה של סותבי'ס ביום ג' בניו-יורק נמכרו 58 יצירות אמנות עכשווית - 84% מאלה שהוצעו למכירה. היקרה שבהן הייתה עבודתו של מארק רותקו האמריקני משנת 1954, No. 1 (אדום וכחול מלכותיים), שהשיגה מחיר של 75.12 מיליון דולר, הרבה מעבר להערכות המוקדמות שנעו בין 35 ל-50 מיליון דולר. 8 שיאי מחירים אישיים לאמנים שונים נשברו במכירה. עבודתו של ג'קסון פולוק No. 4 מ-1951 נמכרה במחיר שיא של 40.4 מיליון דולר.

יצירה חשובה של פרנסיס בייקון מסדרת ציורי האפיפיור נמכרה ב-29.76 מיליון דולר. עבודות שונות של אנדי וורהול נמכרו בסכום כולל של כ-54 מיליון דולר. שיא מחיר נקבע ליצירה של וורהול על נייר - "התאבדות", הדפס משי של צילום מעובד, מ-1962-1964 נמכר ב-16.32 מיליון דולר.

הלילה (ה') עוד צפויה מכירה נוספת של בית המכירות השלישי בגודלו - פיליפס דה פורי, שמציע אמנות עכשווית לא פחות חשובה ומרשימה, בהיקף צפוי של 86-137 מיליון דולר. בפיליפס ממתינות לאספנים יצירות של וורהול, בסקיא וריכטר, שאינן נופלות ברמתן ובמחיריהן מאלה שהגיעו לידי סותבי'ס וכריסטי'ס. הקטלוגים נשלחו מזמן ובהנחה שהמשקיעים באמנות הם אנשים מתוכננים היטב - אם כי אמוציונליים - יש להניח שגם בפיליפס לא יישארו יותר מדי תמונות ללא קונים.

השוק בנקודת מפנה

בשבוע שעבר ספגה סותבי'ס אכזבה עם תוצאות המכירה הפומבית של אמנות אימפרסיוניסטית ומודרנית שהסתכמו ב-163 מיליון דולר, לעומת 204.8 מיליון דולר שגרפה המתחרה, כריסטי'ס, במגזר זה. היצירה המובילה במכירה האימפרסיוניסטית והמודרנית של כריסטי'ס הייתה חבצלות המים האלמותיות של קלוד מונה, משנת 1905. היצירה, שגרפה 43.7 מיליון דולר, הוצעה למכירה על-ידי בית ספר יוקרתי (ללא מטרות רווח) במדינת ניו-יורק, שקיבל אותה כתרומה מתומכיו, משפחת אלן. מנהל בית הספר תיאר את האווירה שלאחר המכירה כ"רגע מכונן בחיי בית הספר".

יצירה חשובה של וסילי קנדינסקי מ-1909 נמכרה ב-23 מיליון דולר. מכירת ציור שמן של מירו, "אישה, עיתון, כלב" משנת 1925 הניבה 13.7 מיליון דולר. פסל ראש "מוזה" של קונסטנטין ברנקוזי מ-1912 נמכר ב-12.4 מיליון דולר.

במכירה האימפרסיוניסטית והמודרנית של סותבי'ס תפסו את מרכז הבמה שש יצירות של פיקאסו, שיחד הגיעו לסכום של 81.3 מיליון דולר. היקרה שבהן, טבע דומם עם צבעונים (דיוקן מארי תרז), הגיעה למחיר של 41.5 מיליון דולר (לעומת 35-50 מיליון דולר בהערכות).

למכירה הגיעו מספר יצירות ממוזיאונים ברחבי ארה"ב, ואלה זכו להיענות טובה. פסל דמות שוכבת של הנרי מור נמכר ב-4.6 מיליון דולר.

החולשה היחסית של הערב האימפרסיוניסטי בסותבי'ס הייתה אולי איתות לבאות, שהפך לכתובת ברורה על הקיר עם חגיגת המכירות של אמנות עכשווית. אם נזקקנו להוכחה לכך ש"הכסף חזר", הרי שזו הגיעה בגדול בערבי המכירות של אמנות עכשווית ואמנות מהמחצית השנייה של המאה ה-20.

"המכירות היום גבוהות יותר מאלה של 2008, ומה שמעניין במיוחד הוא לא רק המחירים אלא מה שמוצע למכירה", אומר עו"ד גיל ברנדס, אספן אמנות ומראשי הקרן הבינלאומית להשקעה באמנות, ארט-פרטנרס. "השבוע הזה לבדו ייקח את המכירות לסביבת המיליארד דולר. השוק נראה מאוד בריא ומאוד חזק. יש שיגידו שאולי זה מנופח, אבל אני לא חושב שזה קורה סתם".

"מה שמעניין הוא ההיפרדות בין השוק של אימפרסיוניסטים ומודרנים לשוק האמנות העכשווית" אומר סרז' תירוש, אף הוא אספן, בנקאי השקעות בעבר וכיום מבעלי קרן ארט ונטז', המשקיעה באמנות ממדינות מתפתחות. "באופן היסטורי, שתי הקטגוריות הללו היו מסונכרנות ואני חושב שאנחנו בנקודת מפנה".

- אתה חושב שיש הסטה של תשומת הלב של המשקיעים לכיוון אמנות עכשווית?

"בעבר היו המכירות של אמנות עכשווית נחשבות לשניות בחשיבותן לצד האימפרסיוניסטים והמודרנים. בשנים האחרונות יותר ויותר כסף זורם לכיוון האמנות העכשווית, והאיכות מאוד גבוהה. גם באימפרסיוניסטית ומודרנית אי אפשר להגיד שהמכירות גרועות, כשיש תוצאות של מאות מיליוני דולרים, אבל ביחס לציפיות המכירות היו פושרות".

- אמנים אימפרסיוניסטים ומודרניים הפכו ל"אולד מאסטרס חדשים"? בכל זאת, נוצר פער של יותר ממאה שנה בין האספנים של היום לתקופת היצירה של העבודות הללו.

תירוש: "יש דור חדש של אספנים צעירים יותר, והשוק הזה הופך עם הזמן לשוק של מומחים לדבר שאוספים דור מסוים של אמנים. זה תהליך טבעי".

- אם כך האמנים של אמצע המאה ה-20 תפסו את מקומם של האימפרסיוניסטים והמודרנים והפכו לבלו צ'יפ החדש?

ברנדס: "אנשים מבינים שעבודה מעולה של רותקו או פולוק שמגיעה למכירה היא נכס. כמו נדל"ן. אלה עבודות שמחירן אינו שקול בעלות החומרים שלהן, בלשון המעטה. זה יקר כי זה נדיר וברוב המקרים זה יהיה שווה יותר בעוד כמה שנים".

- נכנסו כוחות חדשים ממגזרים פיננסיים אחרים?

תירוש: "התיאבון וההיענות לאמנות כאפיק השקעה גדלו באופן משמעותי. המכירות הפומביות מצביעות בעיקר על סכומי הכסף האדירים שהשוק הזה יכול להביא לנזילות. אבל הראשונים שקופצים על העגלה הם המשקיעים הפרטיים ולא המוסדיים. עוד לא רואים את הבנקים וקרנות הפנסיה".

ברנדס מעריך, שמרבית הקונים במכירות האחרונות בניו-יורק הם אמריקנים: "אמריקה אחרי בחירות, החוף המזרחי חבוט אחרי הסופה, מה שרואים במכירות זה לא החלטות ספונטניות, אלא תכנוני השקעה של אנשים שישבו מבעוד מועד עם הקטלוגים. "זה לא ספטמבר 2001, לא תחושת חירום. אנשים חושבים שהם צריכים להיות חשופים לאמנות כחלק מתוכנית השקעות וגם כי זה מאוד נחשק.

"היצירות האבסטרקטיות הגדולות והיפות של ריכטר מלפני שני עשורים משיגות היום 18 מיליון דולר. זה שוק של שחקנים בודדים. זה לא שוק עצום, שבו 20 איש מחפשים לקנות השבוע ריכטר, כך שהמכירה של עבודה אחת יכולה להשליך על השנייה".

- קרנות השקעה מהסוג שלכם הן שחקניות בשוק הגבוה?

"לא. אנחנו וקרנות דומות משקיעים באמנים מאוד מבוססים ומאוד טובים, אמנים חיים, בסביבת מחיר של מיליון דולר".

- אתם לא קונים את הטוליפים של ג'ף קונס ב-20-30 מיליון ד'?

"אולי לפני חמש או עשר שנים יכולנו לקנות עבודות כאלה במיליון דולר, אבל היום עבודה משמעותית שלו תעלה 2.5-3 מיליון דולר ומעלה".

"אנשים בישראל לא רצים לקנות"

עם שובו של הכסף הגדול לזירת המכירות הבינלאומיות, נשאלת השאלה אם יש לכך השלכה על השוק הישראלי. בדצמבר תתקיים המכירה של אמנות ישראלית בסותבי'ס ניו-יורק - מסורת שהחלה ב-2004. האם הגאות והעניין של משקיעים באמנות עכשווית יגיע גם אלינו?

ברנדס: "אני לא חושב, זה לא אותו לוול. המכירה היא פעם בשנה. היא בהחלט נותנת פוקוס טוב, שמושך את האספנים הגדולים ביותר שיש להם עניין. אבל מי שירצה עבודות מסוג זה שיש במכירה, ירים כמה טלפונים וימצא אותן גם במהלך השנה. מי שרוצה עבודה נדירה של רותקו יתקשה להשיגה מחוץ למכירות הגדולות".

- מה המצב בשוק המקומי?

ברנדס: "אני נמנע מלשאול אנשים קרובים מדי מה קורה בכיס שלהם. אני מעריך שלא קל עכשיו, יש לי תחושה שאנשים לא רצים לגלריות לקנות ועם זאת אני רואה שהגלריות עובדות יפה ומספקות סביבה יציבה. תעשיות אחרות חוו מכות קשות הרבה יותר. בקצה השרשרת עומדת החוליה החשובה ביותר - האמן, ועדיין בתי הספר מלאים בסטודנטים וזו סביבה שמושכת אנשים ללמוד ולרצות להיות אמנים. מה שרואים בארץ זה הכי טוב בעולם. גם ביחס לכמות הכסף ולגודל האוכלוסייה".

לדברי תירוש יש בעולם עניין באמנות ישראלית ויש יותר ויותר הזדמנויות חשיפה. "יש בשוק הישראלי משקיעים בפוטנציה שעדיין לא נכנסו לאמנות, ולכן יש עוד פוטנציאל. אבל אמנים ישראלים צריכים לפרוץ לשוק הבינלאומי ולא לסמוך על הזירה המקומית".