הטייקון של מדינת ישראל

1. רק יד המקרה זימנה לנו השבוע את הבריחה של הטייקון יוסי מימן מחברת אמפל פושטת הרגל, לדיבורים הדי משעשעים שדרשו מהטייקון הגדול ישראל (מדינת ישראל בכבודה ובעצמה) לשלוח לפשיטת רגל ולפרק את חברת החשמל עמוסת החובות (כן, באמת? בשביל מה? בשביל שלהקת עורכי הדין ורואי החשבון המפרקים יזכו לעוד כמה מיליונים רק בשביל לשמש לכאורה כקבלני הניקיון של חברת החשמל?).

למרות צירוף המקרים, לשני האירועים -של הטייקון מימן ושל הטייקון "מדינת ישראל" - יש קשר מאוד חזק.

לולא הסכם הגז עם מצרים שהשתבש בטרם עת יחד עם נפילת מובארק, ספק אם חברת החשמל הייתה מככבת בכותרות כאבי-אבות הטומאה של ישראל. אם הסכם הגז, שנחתם למעשה בין שתי מדינות בסיועו של המתווך-טייקון (מימן) היה מיושם ונאכף כלשונו וככתבו, הבלגן סביב בחברת החשמל לא היה בא לאוויר העולם. אם הסכם הגז, לחלופין, היה מנוסח כך שהרוכשת, ישראל, תפוצה במקרה שהמוכרת, מצרים, תפסיק את הזרמת הגז, רק משום שפשוט לא מתחשק לה, תעריפי החשמל לא היו עולים בצורה כה דרמטית.

השורה התחתונה מכל הסיפור המצער הזה היא שהמתווך-טייקון גזר את הקופון השמן שלו, החברה שלו פשטה את הרגל והשאירה חובות של כמיליארד שקל, הו א נטש את הספינה הטובעת, חברת החשמל נאלצה להוציא מיליארדים עודפים על דלקים יקרים, תעריף החשמל "נאלץ" לעלות (לא מספיק! זו האמת שאיתה לכולנו קשה להתמודד) כדי לכסות על הפער - וחברת החשמל נאלצה לפנות פעם אחר פעם לטייקון שלה כדי לבקש ערבויות.

2. הטייקון - מתווך מימן אמר למעשה השבוע לבעלי החוב שלו: ביי-ביי, חברים. קחו את הגרוטאה הזו ואת כאב הראש שנקרא אמפל ועזבו אותי לנפשי. קחו את הפיקוד על החברה, תעשו בה מה ככל העולה על נפשכם, תסחטו ממנה כל גרוש, תפרקו, תמכרו, תשביחו. היא שלכם ורק שלכם. איזה מצחיק מימן. מה כבר יש לסחוט מהסכם הגז הריק מתוכן עם מצרים? יחכו ויחכו לבוררות, ןגם אם יזכו, ספק אם יראו משהו מנשיא מצרים, מורסי. ויש עוד כמה אחזקות שלעולם לא יכסו את החוב הכבד שהשאיר מימן באמפל.

למרות זאת, יש כאלו שכבר התחילו לחגוג: הנה טייקון שמוסר את המפתחות, שנפרד מהאימפריה שלו, שנפרד ממקור הכוח שלו. איזו אימפריה, איזה כוח ואיזה נעליים. מימן בורח מאחריות. אחרי ששאב מאמפל יחד עם סמנכ"לית הכספים שלו עשרות מיליונים נטו בשכר ובעסקת בעלי עניין, מסירת המפתחות כמוה כבריחה ממחויבות כלשהי להזרים כמה גרושים לאמפל. כך הוא משאיר לבעלי האג"ח גרוטאה עמוסה בחובות וממשיך במסע העסקים שלו. זו הרי חברה בע"מ שמעניקה חסינות בע"מ לבעלי השליטה שלה.

3. הטייקון של חברת החשמל, מדינת ישראל, אינה יכולה לבוא כמו מימן לבעלי החוב של החברה ולשלוח אותם לתספורת. היא אמנם יכולה לעשות כן, זה כבר קרה בעולם, אבל חברת החשמל אינה אמפל - היא לא בדיוק גרוטאה, היא מספקת שירות בסיסי לאזרחים לעסקים ולכן נטישת חברה כה מרכזית על-ידי מדינה היא איתות שלילי שיהיו לו השלכות רחבות.

אבל, הטייקון של חברת החשמל החליט לנהוג בדרך אחרת: להפיל את תיק החובות על ההנהלה הרשלנית, על הוועדים שיושבים על השאלטר ועל ההיסטוריה המושחתת של החברה. המדינה, באמצעות שליחיה במשרד האוצר, החליטו למנף את טעות החישוב התזרימית בחברת החשמל, כדי לארגן קרקס תקשורתי ולהפוך את הטעות לחזות כל החטאים בחברת החשמל.

לכאורה, נוצר הרושם שהכסף נעלם לבלי שוב מקופת החברה או, לא עלינו, אף נגנב. כמובן שזה רחוק מהמציאות: מדובר בטעות דיווחית מצערת, שמחייבת בדיקה, אבל הכסף לא נעלם - הוא פשוט לא היה שם מלכתחילה והאוצר היה בלאו הכי צריך לסתום את הבור אם הדיווח היה כשורה. מכאן התחיל הפסטיבל - באוצר דרשו לערוף ראשים, שלחו מכתבים בהולים להנהלה ולדירקטוריון, דרשו דוחות תזרימים מדי יום, שיחקו אותה מפקחי-על שנוזפים בחברה הסוררת.

זה פשוט משעשע: נערי האוצר מאכלסים דרך קבע, משך שנים ארוכות, את דירקטוריון חברת החשמל, הם אמורים להיות בקיאים בפרטי הפרטים של התנהלות החברה, אבל מתברר שהרבה יותר קל לחלק ציונים ולשלוח מכתבים מאיימים מהכורסה הנוחה במשרד, לצעוק רפורמה-רפורמה כל שני וחמישי, מאשר לפקח ביעילות או לנהל חברה מורכבת, שבסך הכול מעניקה שירות מצוין ללקוחותיה, או לחלופין לגרום לגז שאמור להגיע בשנה הבאה ממאגר תמר, להגיע כמה שיותר מהר.

4. הסיפור של חברת החשמל וההידרדרות שלה בשלוש השנים האחרונות, הוא לא הסיפור שנהוג לתאר אותו, שיש לו כמובן רייטינג גבוה: זה לא בדיוק הרפורמה שנמרחת, לא עודף העובדים ולא החשמל חינם.

אלו סוגיות חשובות, שמחייבות טיפול, אבל זה עדין לא הכסף הגדול. זה סיפור לכאורה משעמם על גז טבעי, פחם, מזוט וסולר - ארבעת חומרי הגלם שמהם מייצרים חשמל, שמהווים כשני שלישים(!) מהוצאותיה התפעוליות של החברה.

שלפנו כמה נתונים מדוחותיה של חברת החשמל, שמשקפים בצורה הטובה ביותר את מה שקרה. עיניכם הרואות, עלות ייצור של ייצור חשמל ב-2011 בגז טבעי היא הכי זולה, אחריה פחם, שלישי בדירוג מזוט (פי 4 מגז טבעי) ואחריו הסולר (שימו לב: פי 7 ויותר). כל עוד זרם הגז ממצרים (גם אם באופן חלקי) ומים תטיס הישראלית ב-2010, תעריפי החשמל הגיעו לשפל בזכות הייצור הזול.

כשהתחיל הבלגן והתחילו השיבושים ב-2011, שיעור השימוש בגז טבעי ירד, שיעור השימוש במזוט וסולר עלה דרמטית והפרשי העלות הסתכמו בסכום עצום של קרוב ל-4 מיליארד שקל. הסיפור הזה הפך לכדור שלג ב-2012, והנתונים האחרונים, נכון לדוחות החצי-שנתיים של החברה, די מבהילים: עלות הדלקים בחצי השנה בלבד הסתכמה בכ-9.7 מיליארד שקל (!), כפול ויותר מהתקופה המקבילה אשתקד ואף מעט יותר מכל שנת 2010.

לפי הקצב הזה, בשנתיים האחרונות נוצרו עודפי עלות של כ-14 מיליארד שקל לעומת 2010. מאיפה מביאים את הכסף הזה? כמובן, אם יש הוצאות גדולות, אז צריך להגדיל את ההכנסות (באמצעות העלאת תעריפים), וכשמדובר בחברה שהכנסותיה השנתיות מגיעות לכ-25 מיליארד שקל, ברור שהעלאת התעריפים צריכה להיות דרמטית כדי לכסות את הבור. ההעלאה הייתה אמנם משמעותית (כ-25% מהשפל), אבל לא מספקת.

זה כל הסיפור. אפשר לקטר על ההנהלה, על העובדים, על השכר הגבוה, אבל רפורמות לא נעשות מהיום למחר, פיטורים לא יעזרו בשלב הזה ואפילו אם יורידו את הטבת החשמל חינם המעצבנת זו בסך הכול טיפה בים (כ-150 מיליון שקל בשנה).

5. המדינה היא זו שהחליטה שלא להעלות את התעריפים במידה מספקת. זו זכותה, זו גם חובתה. היא לא יכולה להנחית מכה כה כואבת על צרכנים ועסקים.

אלא, שבמקום לבלוע את הצפרדע ולהסביר לכולם שהיא תערוב לכל החובות והבורות שנפערו מעליית הדלקים עד שיתהפך הגלגל (כלומר, עד שהגז מתמר יתחיל לזרום, עלויות הדלקים יירדו משמעותית, התעריפים יישארו גבוהים עוד זמן מה וחברת החשמל תייצר תזרים חיובי ותתייצב על רגליה), היא החליטה להוציא קיטור ולהפוך טעות דיווחית לקרנבל תקשורתי.

יופי, אז עשיתם נו-נו-נו למנהלים ולדירקטוריון. כרגיל, כולם מנסים לברוח מהאמת ולכסות על ערוותם.

 ממה מייצרים חשמל

eli@globes.co.il