אחמד ג'עברי - מפקד ואידיאולוג

 אחמד געברי

כנראה שהיו אלה לימודי התואר הראשון במחלקה להיסטוריה באוניברסיטה של עזה שסייעו לאחמד ג'עברי לגבש את תפיסת עולמו בנוגע לישראלים. "כל עוד הציונים כובשים את אדמתנו, יש להם שתי אפשרויות - למות או להסתלק מכאן", אמר פעם בראיון נדיר.

ג'עברי שנא את ישראל מנערותו, אבל הייתה לו סיבה טובה: 13 שנה, מתוך 52 שנות חייו, הוא בילה מאחורי הסורגים. מי שטוען כי בתי הכלא בישראל הם חממה לטרור, ימצא במקרה שלו הוכחה חותכת לעמדתו. ג'עברי הושלך לכלא כפעיל פת"ח, ויצא ממנו כאיש עז א-דין אל-קסאם. מאז שוחרר, אחרי הסכם אוסלו, הלך וטיפס בסולם הדרגות.

סילוקו מהעולם הזה חילץ מפקודיו בזרוע הצבאית סדרה של תגובות שמעידות על יצירתיות במצבי דחק. דמו יהיה קללה על ישראל, אמרו חייליו והוסיפו, כי היישות הציונית פתחה לעצמה את שערי הגיהינום. דוברים אחרים של חמאס טענו כי יכולתה הצבאית של התנועה לא תיפגע. לטענה הזו שותפים, באופן מפתיע, גם בצה"ל. שם סבורים כי אין כל ערבות לכך שיכולת הפיקוד והשליטה של חמאס נפגעה קשות בעקבות הריגת המפקד.

ג'עברי, שתכנן מבצע חטיפה מתוחכם בנוסח גלעד שליט, נתפס בצה"ל כהרבה יותר ממפקד. הוא היה אידיאולוג, קצין שהוא גם מוח, שותף לצד הדרג הפוליטי בקביעת מדיניות התנועה גם בתחומים שאינם צבאיים. כמוהו כעימאד מורנייה, בכיר לוחמיה של חיזבאללה, שנהרג לפני כחמש שנים בפיצוץ מסתורי בדמשק. מורנייה הותיר חלל מנהיגותי אחרי לכתו, אבל המנגנון המבצעי של חיזבאללה לא חדל להיבנות. כך יהיה גם במקרה של חמאס.

ההתנקשות תפסה את חמאס בעיצומו של תהליך בחינה מחדש של מדיניותה. אחרי ניתוק נרגן מדמשק, שהייתה לה בית במשך שני עשורים כמעט, ובשיאה של התקרבות למצרים, שהתנכרה לה בעידן מובארק והפכה עבורה באחרונה חיק חמים. בעידודם של "האחים המוסלמים" החלו בחמאס להבין שלא חייבים להקיז את דם היהודים כדי לבסס עמדות שליטה, וכי אפשר לבסס את אמון הציבור טוב יותר דרך הקלפיות.

ג'עברי התבגר בהדרגה והפך מילד פרוע נושא נשק לאזרח של כבוד בביצה הפוליטית. בתחילת השנה הוא נבחר לחבר הלשכה המדינית של חמאס. המשא ומתן להחזרת שליט, שאותו הוא ניהל בעקשנות עד הסוף המוצלח, קירב אותו מאוד לצמרת הביטחונית של מצרים והפך אותו ליקירם של הגנרלים בקהיר. גם להם אבד חבר.

המהלומה שהנחיתה ישראל אתמול על חמאס השכיחה כי עד לאחרונה עוד סבלה התנועה מביקורת פנימית חריפה. בימים של חילופי אש בין צה"ל לפלגים האחרים, בראשם ועדות ההתנגדות העממיות והג'יהאד האסלאמי, הייתה זו חמאס שלחצה על אחיה לנצור את האש כדי להביא רווחה לתושבי הרצועה. בשיא תסכולם, בעוד אנשיהם נהרגים מאש ישראלית, האשימו אותה בשיתוף פעולה עם ישראל. בין ישראל לעזה התקבעה ראשיתו של סטטוס-קוו, שהעניק לחמאס תפקיד של מבוגר אחראי. תקופות הרגיעה הושגו בתיווך מצרי, והאיש בחמאס שניהל לבקשת המצרים את מדיניות ההרגעה היה, נו, תנחשו.

שניים עשויים להחליף את אחמד ג'עברי בתפקיד ראש הזרוע הצבאית של חמאס. האחד הוא מרואן עיסא, קצין המבצעים של הזרוע, מספר 2 בצמרתה. השני הוא ראאד אל-עטאר, מפקד עז א-דין אל-קסאם בדרום הרצועה, אותו ברנש שמונה להשגיח על שליט בשבי. סילוקו מהדרך של ג'עברי הוא הישג ביטחוני ישראלי, אבל את תפקידו לא יתפוס חובב ציון, אלא בן-דמותו. אחד שיהיה מחויב למשימה בדיוק כמוהו, ואולי אף יותר.

jackie-h@zahav.net.il

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל