לכל מלחמה יש מוצאי מלחמה

עוד בטרם החליטה ממשלת ישראל על יציאה ל"עמוד ענן" היו הערכות, מבוססות למדי, שהממשלה שתיבחר בינואר 2013 תיאלץ להתמודד עם מצב כלכלי לא פשוט. הצמיחה במשק עמדה על כ-3%, הגבול התחתון שמתחתיו אפשר לדבר על האטה. ההערכה המקובלת על כל המערכת הפוליטית הייתה שמצב המשק והתקציב יחייבו סדרת פעולות מורכבות, ועניין זה עמד מאחורי החלטתו של בנימין נתניהו לקרוא לבחירות מוקדמות, בטרם ייאלץ להתמודד עם סוגיות מביכות של סדר עדיפויות.

החלטה לפתוח במערכה צבאית בעזה תגרור, בהכרח, החרפה של הבעיות הכלכליות שהיו קיימות קודם לכן. כל עוד הלחימה נמשכת לא ניתן לערוך שום אומדן של עלויות או לדון בהשלכות. אך ברור שמשרד הביטחון יגיש למשלם המסים את החשבון עבור כל טיל, כל כדור וכל שעת טיסה - בנוסף ל-750 המיליונים שכבר דרש הבוקר. אם מוסיפים לכך את הפגיעה בפעילות הכלכלית, אנו מקבלים, בהערכה זהירה, הגדלה של החור התקציבי בכמה מיליארדי שקלים.

לשם השוואה, לאחר מלחמת לבנון השנייה, שהייתה נרחבת בהרבה מהמבצע הנוכחי, דרשה מערכת הביטחון תוספות תקציביות של עד 18 מיליארד שקל - וקיבלה בסופו של דבר 8.2 מיליארד שקל. במבצע "עופרת יצוקה" דרשה מערכת הביטחון תוספת תקציב של 4 מיליארד שקל וקיבלה בסופו של דבר 2.4 מיליארד שקל, אבל בשנים שלאחר מכן קיבלה תוספות שלא קשורות באופן רשמי לעופרת יצוקה. הפעם עוד לפני המלחמה דובר על התאמות תקציביות, ולכן המצב הפעם שונה.

טילים נגד דיון כלכלי-חברתי

יתר על כן, החור התקציבי יתרחב דווקא בתקופה שבה המשק "יצטנן" מעבר למה שנחזה עד לפני שבוע. בתנאים של המשק הישראלי צמיחה שמתחת ל-3% היא האטה, אך צמיחה מתחת ל-2% זה כבר מיתון. ביצוע מהלכים "מכאיבים" בתנאים אלה יעורר לא רק בעיות בתוך הממשלה, אלא גם ברחוב הישראלי, שגילה בקיץ 2011 שיש לו כוח להראות לפוליטיקאים מה הוא חושב עליהם.

אלא שעד שעניינים אלה יתבררו להם די הצורך יעבור זמן, אולי חודשים, ובינתיים יש מלחמה לסיים ובחירות שצריך לעבור. עניין זה של הבחירות אמור להיות פשוט, לפי כל הפרשנים. נתניהו הוא חסין ובלתי פגיע, על-פי ניתוחיהם, כי המערכה הצבאית מחקה, לדעתם, את הדיון הכלכלי, שממנו גם הם וגם ראש הממשלה כל כך חששו.

השאלה היא עד כמה הכלכלה תישכח בחודשים הבאים. כי אם זה לא יקרה, כל התחזיות לגבי מי פגיע ומי לא מאבדות מתוקפן. למעשה, אם יש נושא אחד שממנו נתניהו יברח כמו מאש הוא עניין מחיר הלחימה והמצב הכלכלי שישרור בעקבות המלחמה. השאלה שאותה ראש הממשלה לא ירצה לשמוע היא איך תמומן המלחמה, ומי ישלם עבורה. כי ברגע ששאלות אלה יעלו, יהיה ברור לא רק מי ישלם, אלא גם מי לא ישלם. כל זה יחזיר לדיון הציבורי את השאלות הכלכליות-חברתיות, שמהן הוא היה אמור להימלט.

למען האמת תקופה זו לא תארך זמן רב. כבר ב-23 בינואר נתחיל לשמוע את מי שייבחר לראשות הממשלה אומר לציבור שעליו להתכונן ל"צעדים מכאיבים", תוך שהוא יבטיח את הבטחות הרגילות של "הגנה על חלשים", "אחריות" ו"מידתיות". לא שיהיה לו מושג איך עושים זאת, אבל לפחות בטלוויזיה שיישמע ממלכתי ויציג את נבחרי הציבור כמי שיש להם מושג איך יוצאים מזה הפעם.

 תוספות התקציב