אשטרום: "ירדנה עובדיה הייתה ידו הארוכה של נשיא גינאה"

פרק נוסף בסכסוך המשפטי עתיר המיליונים שבין חברת אשטרום לאשת העסקים ירדנה עובדיה, החל בשבוע שעבר בבית המשפט המחוזי מרכז, באולמו של השופט פרופ' עופר גרוסקופף. עובדיה, שזכתה לכינוי "מלכת אפריקה", על שום קשריה ההדוקים ביבשת, נחשבת לאשת סודו של נשיא גינאה המשוונית, תיאודורו אוביאנג נגואמה.

פרויקט הקמת בית-חולים ממשלתי בעיר באטה שבגינאה, הוא העומד בלב התביעה, בסך 50 מיליון שקל, שהגישה אשטרום נגד עובדיה לפני כשנה וחצי. בתום מלחמת התשה פרוצדורלית בין הצדדים, החל בחודש יולי השנה שלב העדויות במשפט. בשבוע שעבר עברו הצדדים לשמוע את עדי ההגנה, מטעמה של עובדיה.

בתביעה, שהוגשה במארס 2011, טוענת אשטרום, באמצעות עו"ד זאב שרף, כי עובדיה נטלה - שלא כדין - 50 מיליון שקל מכספים שהיו בחשבון משותף לה ולאשטרום. כתב התביעה מגולל את סיפור השותפות בין אשטרום לעובדיה, בפרויקט להקמת בית-החולים בגינאה, שהחל לפעול בסופו של דבר בספטמבר 2007. בתביעה נטען כי "עובדיה, תוך ניצול יחסי האמון המוחלטים שבין הצדדים, מעמדה וקשריה בגינאה, ניצלה את זכות החתימה שהייתה לה בחשבון הפרויקט, על מנת להעביר סכומי כסף גדולים מחשבון הפרויקט לחשבונות בנק אחרים, שלקבוצת אשטרום אין כל קשר עמם".

אשטרום טוענת כי עובדיה "מעלה באמון הרב שניתן בה, ושלחה את ידה בהזדמנויות שונות בכספים ששולמו בסכומי עתק על-ידי ממשלת גינאה, ויועדו לאשטרום".

לטענת אשטרום, עלות הפרויקט עמדה על כ-33 מיליון דולר, הכוללים הקמת בית-חולים, מרפאת יום, בתי מגורים, וכן עבודות תשתית סביבתיות. העלות הייתה אמורה להתחלק בין ממשלת גינאה לבין אשטרום, שהייתה אמורה לשאת ב-40% מעלות הקמת בית-החולים ומרפאת היום, ועל-פי ההסכם, ממשלת גינאה התחייבה להשיב לאשטרום את השקעתה בתום 10 שנים בריבית שנקבעה מראש. עובדיה, טוענת אשטרום, הייתה זכאית לקבל רק עמלה בסך 15%, ולא הייתה שותפה לא בהשקעה ולא ברווחים.

בא-כוחה של עובדיה, עו"ד בוקי כצמן, לא חסך מילים חריפות בכתב ההגנה שהגיש מטעם הנתבעת. כצמן כותב כי "מדובר בתביעה טקטית, חסרת תום-לב, המנסה להפעיל לחץ פסול על עובדיה. אשטרום מנסה לקבל כספים ללא כל בסיס, בסכום אסטרונומי חסר כל עיגון. מדובר בניסיון להפחיד, להלך אימים, לשוות להליך נופך רציני. בתביעה סחטנית וחמדנית זו נשברו שיאים חדשים של ציניות, כפיות טובה וחוסר תום-לב".

עובדיה העלתה בכתב הגנתה שלל טענות מקדמיות - בין היתר היא טוענת, כי בהסכם בין הצדדים נכתב במפורש שכל מחלוקת תובא ליישוב בבית משפט בגינאה ולא בישראל, שכלל אין יריבות משפטית בינה לבין אשטרום, שכן היא איננה חתומה אישית על החוזים, אלא חברות שבשליטתה, וכן שכתב התביעה כולל השערות והגיגים, ולא עילות תביעה מבוססות. לטענתה, לגוף התביעה, היא "מעולם לא ייצגה באופן אישי את אשטרום, ומעולם לא הייתה אשת אמונה של אשטרום. היא אכן הייתה בעלת זכות חתימה ואולם חשבון זה מעולם לא שימש כחשבון הפרויקט באופן ייחודי". לטענת עובדיה, גם שיעור העמלה מעולם לא סוכם בין הצדדים; ואשטרום שימשה בסך-הכול כקבלן-מבצע בפרויקט, ולכן עובדיה ממילא לא יכלה לפעול "מטעם" אשטרום.

רוטשטיין: "היא העבירה את מה שנשיא גינאה רצה"

מנהל בית-החולים שיבא, פרופ' זאב רוטשטיין, שהעיד מטעם אשטרום, אמר כי בניגוד לטענתה של עובדיה, אשטרום כן הייתה שותפה מלאה בפרויקט הקמת בית-החולים. "אם אני זוכר היטב, כדאי אולי לבקש את התמליל של הטקס שבו הנחנו את אבן-הפינה לפרויקט. היה נאום של נשיא גינאה, והנשיא עצמו התייחס לכך שאשטרום שותפה בתוך הפרויקט". רוטשטיין הוסיף, כי בית-החולים שיבא-תל-השומר נתן לאשטרום ייעוץ מקצועי בנושא הקמת בית-החולים בשלב הבנייה, ועל כך קיבל תשלום ישירות מאשטרום.

בחקירתו הנגדית חשף רוטשטיין את דעתו על מעמדה של עובדיה בפרויקט, כמי שמשמשת ידו הארוכה של נשיא גינאה. "בשבילי ירדנה עובדיה הייתה נשיא גינאה, היא העבירה את מה שנשיא גינאה רצה, היא העבירה את מה שאנחנו רצינו לנשיא גינאה, היא הייתה המייצגת של נשיא גינאה, לטוב ולרע. כשאשטרום רצתה משהו מהנשיא, אשטרום פנו לירדנה. כשאני רציתי משהו, כמו למשל תוספות של מועדון רופאים ומחסן לוגיסטי, זה עלה לאשטרום והגיע לירדנה. ירדנה לקחה אותי שאני אעזור לה מול הנשיא, וזה עבר אישורים של הנשיא. כל דבר מהסוג הזה ירדנה הייתה הנשיא". צדיק: "האנשים האלה מתחזים להיות שותפים"

אחד האנשים המרכזיים שהיו מעורבים ברקיחת העסקה המקורית, צדיק צדיק, היה בתקופה הרלבנטית בכיר בחברת אשטרום, ומשמש כיום כיועץ פרטי בתחום מימון לחברות קבלניות. צדיק נחקר בחקירה נגדית על חלקו בניהול הפרויקט מטעם אשטרום, ניהול שספג ביקורת פנימית מטעם גורמים בחברה, היות שגרם להפסד כספי לחברה, ולא לרווח. צדיק הודה בגילוי לב בבית המשפט כי "אנחנו עובדים על מנת להרוויח כסף, להביא כסף מאפריקה הביתה, אנחנו לא עובדים כדי לשים כסף שם, והיות שהפרויקט הזה לא נגמר ברווח בספרים, הייתה ביקורת על העניין הזה".

בחקירתו הנגדית של צדיק נפל דבר, כשהתברר שהוא נמנע מלכלול בתצהירו גילוי שלפיו הוא מחזיק 5% ממניות חברה-בת של אשטרום, הרשומה בהולנד, והמשמשת כאחת התובעות בהליך מטעם אשכול החברות. המידע על בעלותו החלקית בחברה והרווח האישי הצפוי לצמוח לו אם תתקבל התביעה, היה אמור לטענת בא-כוחה של עובדיה, עו"ד כצמן, להיות גלוי הן לעורכי הדין של הצדדים והן לבית המשפט הדן בתביעה.

הדבר לא מנע מצדיק לרשוף אש וגופרית בטענות שהשמיע בעדותו נגד עובדיה. "אני מעולם לא נתקלתי בעלילת דם, מעולם לא נתקלתי במעשה תרמית כמו המעשה הזה. אני מנהל עסקים משנת 1980. האנשים האלה נכנסו אליי כדי לעשות עסקה בתור מתווכים, ועכשיו אני קורא את התביעה ואני רואה שהם היו בעלי-הבית שלי בגינאה. האנשים האלה נכנסנו כמתווכים, ומתחזים להיות שותפים ב-40% פלוס. אני עוד לא שמעתי על ברייה כזאת שקיימת, וזה מה שמנסים להתחזות, וזה באמת מעצבן אותי".

עובדיה: "אני עובדת קשה מאוד לפרנסתי"

עוד לפני שלב הסיכומים במשפט, צפויה עובדיה עצמה להיחקר נגדית על-ידי בא-כוחה של אשטרום. תצהיר העדות הראשית שלה חושף גישה אגרסיבית כלפי מי שהיו בעלי-בריתה בפרויקט הקמת בית-החולים. עובדיה כתבה בתצהירה: "מעולם לא הועלתה נגדי טענה שלקחתי כספים שלא מגיעים לי. אני עובדת קשה מאוד לפרנסתי, מרוויחה את לחמי ביושר. אני בטוחה שאם חיים גירון ז"ל, מבעלי אשטרום, היה בחיים - תביעה זו לא הייתה מוגשת". עובדיה ציינה, כי היא לא חתומה אישית על ההסכם מול אשטרום, אלא חברת מונלייט קומיוניקיישנס, שבה היא שותפה עם אריה חורש.

לדברי עובדיה בעדותה, אשטרום מעולם לא נכנסה כשותפה לפרויקט, אלא שימשה כקבלן-מבצע שלו. "למיטב ידיעתי, ממשלת גינאה איננה נוהגת לערוך הסכמים עם גורמים שהיא אינה מכירה. זאת למדתי משנותיי הרבות בגינאה, ומהכרת הנפשות הפועלות". עובדיה שללה את טענתו של צדיק, שלפיה אשטרום הייתה זכאית לקבל הן את ה-60% למימון הפרויקט שניתנו מלכתחילה מממשלת גינאה, והן את ה-40% הנותרים שהיו אמורים להימסר בהמשך. לדבריה, אשטרום ידעה כי היא תקבל את ה-60% בלבד, וציפתה להרוויח מסכום זה, והיה ברור לכל הצדדים שרכיב ה-40% איננו חלק מהתמורה לאשטרום.

שותפה של עובדיה, אריה חורש, החל להיחקר נגדית בדיון שהתקיים בשבוע שעבר. מטבע הדברים, גרסתו תומכת באופן עקבי בעמדתה של עובדיה. חורש העיד בתצהירו: "זכור לי היטב שצדיק אמר כי מאחר שמדובר בפרויקט באפריקה, לא כל שכן פרויקט ראשון של אשטרום שם, אין בכוונת אשטרום 'להביא כסף מהבית' לטובת הקמת בית-החולים ומרפאת היום, ולדבריו המימון יהיה אך ורק באמצעות מרכיב ה-60% שימומן על- ידי הממשלה, והיה ברור שסכום זה מגלם את מלוא התמורה ואחריו אין. חיים גירון ז"ל אף הדגיש את הדברים פעמים נוספות בפגישות מאוחרות שנערכו עם ירדנה ואתי".

ומסכמת עובדיה בתצהירה: "הניסיון לתאר את התשלומים ששולמו לי כאילו הם מלמדים שעבדתי אצל אשטרום, אינו נכון. אינני עובדת של אשטרום. בהתאם להסכמות מול אשטרום, שולמו לנו תשלומים ארעיים במסגרת ההתחשבנות מכוח ההסכם הראשוני. התשלום שניתן לאשטרום, המשקף לשיטתה רק 60% מהתמורה, הוא בעצם מלוא התמורה שלה היא זכאית" (ת"א 17362/03/11).