מפרס עד פרץ כוחנו עלה

זה היה קורה אם באוגוסט 2006 שר הביטחון היה איש צבא, ולא עמיר פרץ האזרח? בואו נבדוק. עובדה היא שראשי הצבא, אנשי המטה הכללי, התנגדו לפרויקט כיפת ברזל. בעיקר מטעמים תקציביים. אנשים שדמיונם וחזונם אינם מפותחים דיים, לרוב נאחזים בנימוק זה. לא שזה נימוק זניח, אבל הוא אינו בלתי עביר, כפי שהוכח במקרה זה, וכפי שהוכח במקרה נוסף שאירע לפני כשישה עשורים.

המנכ"ל והכור

הוגה הכור בדימונה, באמצע שנות ה-50, היה הפרופ' דוד ברגמן, ראש הוועדה לאנרגיה אטומית. אבל מי שביצע היה שמעון פרס בן ה-29. הוא נסע לפריז והשיג, בדרכים פתלתלות ופיקחיות, הסכם עם צרפת לאספקת הכור ולסיוע של מהנדסים צרפתים. מי אתם חושבים התנגד לכל הסיפור הזה? צדקתם, הגנרלים.

פרס לא היה שר הביטחון. הוא היה המנכ"ל. אבל בראש ובראשונה הוא היה פרס - האדם שבן גוריון העריך יותר מכל הגנרלים גם יחד. הוא, הענק, היטיב להבין שדרגות אינן בהכרח מלמדות על חזון ויצירתיות. הוא נתן לפרס את ברכת הדרך ביציאתו לפריז כדי לחזור ארצה עם כור. שני כורים, בעצם, שלימים נאמר עליהם, על ידי ואנונו ומקורות זרים, בין השאר, שאחד מהם מייצר פצצות גרעין.

החייל של בן גוריון

היו אנשים, יצחק רבין היה ראש וראשון להם, שבמשך השנים האכילו את פרס מרורים. "הוא לא שירת אפילו יום אחד בצבא", טענו כלפיו הגמדים והעסקנים. פרס יצר את התעשיות הביטחוניות, את הנשק שמעניק את ההרתעה שבזכותה ישראל קימת חזקה ובטוחה. אבל הוא, כך הם, הוא לא שירת בצבא. לא לבש מדים. לא ירה בערבים. לא התעסק עם הפקידות בקריה. הוא לא "משלנו".

הוא בסך הכול היה החייל של בן גוריון - ושל המדינה. וזה, אצל גמדים חסרי מוח, לא נחשב. אין לי טענה אליהם. מערכת צבאית היא מעצם טבעה וצרכיה נוקשה, מרובעת. אנשים הפועלים בתוכה עשרות שנים הופכים בדרך הטבע להיות כאלה. להם קשה להודות בכך. אבל למה לרוב הציבור אצלנו קשה כל כך להבין זאת?

משקפת של חזון לעתיד

נחזור לפרץ. הוא התבלבל והביט במשקפת בלי להסיר את הכיסויים. כולנו צחקנו, לעגנו, שמחנו לאיד. גם אני. הצטרפתי אל העדר. שכחתי לרגע את מה שהאמנתי בו כל חיי - שכדי להיות שר ביטחון לא צריך משקפת, צריך ראייה לעתיד, הבחנה מיקרוסקופית בין חשוב לטפל. ב-27 באוגוסט 2006 שר הביטחון עמיר פרץ קבע והורה: "כיפת ברזל היא הפרויקט החשוב ביותר כרגע ועל כן יש לשקול להגדיר את תוכנית הפיתוח כ'תוכנית חירום' ולזרזה ככל האפשר". שתי מערכות הגנה וקיום: גרעין וכיפת ברזל - שני שרי ביטחון אזרחיים. אולי זה יעגל את הריבוע המחשבתי של הציבור לגבי אזרח בראש הביטחון?