"היחס בתקשורת הזרה ישתנה מיד אם פגז ישראלי ינחת במקום לא נכון"

סביב ההסברה הישראלית היה תמיד סימן שאלה גדול בכל הקשור להתמודדות מול כלי תקשורת זרים בעתות משבר ומלחמה. אם אפשר היה להפוך את כיפת ברזל למכונת הגנה תקשורתית שתייצג את המדינה בכבוד בחו"ל, איש כנראה לא היה מתנגד. בינתיים ישראל צריכה להתמודד עם עקב אכילס שלה, ולהסביר את פעולותיה הצבאיות והמדיניות בפני תקשורת שמעדיפה לחבק את החלשים. בימים הראשונים של המבצע היא הצליחה במשימה הזאת במידה מסוימת.

"יש גישה מאוד סובלנית כלפי מבצע 'עמוד ענן', אבל אין שום קשר להסברה הישראלית", אומר נדב איל, עורך חדשות החוץ של חדשות 10. "ישראל ניצחה את הקרב עוד לפני שמישהו מטעמה התראיין לתקשורת הזרה. למעשה, לא פחות משזו הצלחה של ישראל, זה כישלון של החמאס. הארגון לא פופולרי בעולם, והסבלנות כלפי אסלאם רדיקלי פקעה.

"החמאס לא בילה את השנים האחרונות בלהראות שהוא מכיר בישראל, שהוא מוכן לשאת ולתת ושהוא לא ארגון רדיקלי. בגלל זה הוא מוצא את עצמו בעמדת נחיתות, כי אף אחד לא מוכן לצאת להגנתו בשום דרך, ואפילו לא לצאת להגנתו של העם הפלסטיני, שהחמאס שולט בו".

מעבר לזאת, אומר איל, מהות הטיעון הישראלי עוזרת לתדמית בעולם. "ישראל אומרת, ובצדק, שזורקים עליה טילים למרות שהיא נסוגה מעזה כבר ב-2005. קשה לפלסטינים לטעון שירי הטילים על ישראל הוא תגובה למשהו. טיעון הכיבוש כבר כמעט לא מושמע בקשר לעזה בתקשורת הבינלאומית".

איל מונה סיבה נוספת ליחס האוהד יחסית שישראל זוכה לו ומצביע על ארה"ב. "האמריקנים בכלל לא מאפשרים לדון בלגיטימציה של ישראל במבצע הזה. אובמה אמר: אנחנו חד-משמעית לטובת ישראל. כל האלמנטים האלה יוצרים מציאות שהיא יחסית נוחה, עם גישה מאוזנת במקרה הפחות אופטימי ועל סף הפרו-ישראלית במקרה האופטימי".

האם השינוי לטובה ביחס התקשורת הבינלאומית לישראל נובע ממאמצי הסברה, לאחר שנלמדו לקחים מאירועים כמו "עופרת יצוקה" או שיט המרמרה? איל מאמין שלא. "כל מי שמבין משהו בתקשורת יודע שזו לא ההסברה. יש מציאות מסוימת, וזה עובד לפי מעשים: חמאס זרקו על ישראל טילים במשך זמן מסוים, וישראל לא הגיבה ועכשיו היא מגיבה, אז זו לא הסברה אלא מציאות מסוימת".

ערד ניר, עורך חדשות החוץ בחדשות 2, מסביר כי כל היחס הכביכול פרו-ישראלי משתנה מרגע לרגע. "עד היום התקשורת הזרה הייתה תומכת, במיוחד לאור העובדה שההתקפה הישראלית הייתה ממוקדת והצליחו להימנע מפגיעות באזרחים. אבל התמונה משתנה לנו מול העיניים. היו כמה תקיפות שגרמו לפגיעה באנשים, ילדים ועיתונאים, ופתאום התקשורת הבינלאומית מתחילה להשמיע את המילים: 'א-סימטריה' ו'חוסר פרופורציה'".

גם ד"ר רפי מן, חבר סגל בבית-הספר לתקשורת במרכז האוניברסיטאי אריאל וחבר מערכת "העין השביעית", מצביע על הזגזוג של התקשורת בהתאם לפעולות שנעשות בשטח.

"בתקשורת הממוסדת אפשר לראות דוגמאות חיוביות כמו מאמר שהתפרסם ב'אינדפנדט' הבריטי, שבדרך-כלל מאוד ביקורתי כלפי ישראל, והייתה בו הבנה לפעילות המדינית והצבאית של הממשלה", אומר מן.

"מנגד", הוא מוסיף, "בימים הראשונים אפשר היה לראות שאחת התמונות החזקות ביותר שהתפרסמו הייתה של כתב BBC הפלסטיני, שמחזיק את בנו המת עטוף בסדין. במידה מסוימת זה מחזק את הדימוי שהפלסטינים הם אנדרדוג ושישראל היא בעלת העוצמה החזקה. הסימפטיה הטבעית של התקשורת, שממנה ישראל נהנתה במשך הרבה שנים, היא בדרך-כלל לאנדרדוג".

"מאבדים את שעת החסד"

גם איל מודע לשבריריות בסובלנות של התקשורת הבינלאומית. "היחס יכול להשתנות תוך חצי דקה אם פגז ישראלי נוחת במקום לא נכון", הוא אומר.

ואכן, נראה כי היום החמישי למבצע היה בעייתי מבחינת ישראל. גג הבניין שבו יושבת חברת התקשורת Sky News הופגז על-ידי חיל האוויר כדי לשבש תשתיות תקשורת של החמאס, ותקיפה נוספת גבתה קורבנות אזרחיים, בהם ילדים.

"מטבע הדברים", אומר ניר, "ההתמקדות עוברת לאט-לאט לצד השני. ההרס הוא גדול יותר בצד השני, והדרמה יותר גדולה. הם מבינים את העובדה שישראל נמצאת תחת מתקפת רקטות, אבל התקיפה הישראלית היא עוצמתית ורחבה, ואנחנו מאבדים את שעת החסד שהייתה לנו".

"הרגשתי בשיחות עם עמיתים חוסר נוחות לבקר את ישראל לנוכח מה שקורה בסוריה, שם המשטר רוצח את האנשים שלו. אבל ברגע שהשטח מספק דרמה אחרת - הריסות, ילדים נפגעים, עיתונאים נפגעים - זה כבר משנה את הנרטיב", אומר ניר. "המציאות הולכת לחלש, לאנדרדוג ולמי שנתפס כחסר אמצעים. העובדה שישראל כל-כך מאורגנת ושיש כיפת ברזל, מעט נפגעים ומיגונים, היא 'בעוכרינו' מבחינה תקשורתית, כי התקשורת מעצם הווייתה הולכת לצד השני. פטריות העשן בעזה הרבה יותר דרמטיות מהיירוטים של כיפת ברזל אצלנו".

ניר מסביר כי הדרמטיזציה היא זו שמכתיבה את התסריט. "יש דיווחים, ב-CNN למשל, שמספרים על מתקפה בעזה, על פגיעות של חיל האוויר, ובשולי הדברים מזכירים שגם מדינת ישראל נמצאת תחת התקפת טילים. זה בגלל שיש פחות במה לתבל את הסיפור הישראלי".

- הטילים על תל-אביב לא הוסיפו טעם לסיפור?

ניר: "הטילים על תל-אביב היו אפקט דרמה, אבל לרגע. אמנם נמתח קו חדשותי-תקשורתי חדש, אבל מאז הוא נכנס לסטטיסטיקה, בגלל שלא הייתה פגיעה. הדינמיקה מאוד ברורה: אם יהיו תמונות של הרס מישראל, אז התמונות ינצחו".

- אתם רואים הבדל ביחס של התקשורת האמריקנית והתקשורת האירופית?

איל: "'הגרדיאן' לא מדבר כמו פוקס ניוז, וכמובן שאירופה יותר מסויגת מהתקשורת האמריקנית, שיותר מסכימה עם המציאות הישראלית. אבל בינתיים באופן יחסי, מצבנו טוב מאוד, ואנחנו יכולים להיות מרוצים".

רכבת עיתונאים

העימות הנוכחי מחזיר את ישראל ללב הסיקור של העיתונות העולמית. ניצן חן, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, אומר כי "אחרי שבשנים האחרונות היינו עדים דווקא לצמצום הנוכחות של תקשורת זרה בעקבות השקט היחסי ואירועי האביב הערבי, בימים האחרונים אנו עדים לרכבת אווירית של ממש. מתוך כ-500 עיתונאים שנחתו בישראל, כשליש הגיעו לתגבר צוותים שצומצמו, שליש נציגים לכלי תקשורת מצפון אמריקה - ארה"ב וקנדה, ושליש מאירופה".

האנס כריסטיאן ראסלר, כתב העיתון הגרמני "Frankfurter Allgemeine Zeitung", מסביר כי "הקונפליקט מקבל הרבה תשומת לב בגרמניה והוא האייטם הראשון במהדורות החדשות בטלוויזיה וברדיו".

לדבריו, "אחת הדאגות הגדולות של אנשים בחוץ הם האוכלוסיה האזרחית. הגרמנים היו בשוק כשהם שמעו על שלושת ההרוגים בקריית מלאכי וכשהם ראו אתמול בעזה שמשפחה גדולה נהרגה בטעות".

ראסלר הגיע לישראל בינואר 2009, ישר למבצע "עופרת יצוקה", ומאז הוא מכסה את ישראל והרשות הפלסטינית עבור העיתון הגרמני. לדבריו, הוא רואה שינוי גדול לטובה במבצע הנוכחי. "כמות הנפגעים הרבה יותר קטנה, והאווירה הפוליטית השתנתה לאור האביב הערבי שהיה בשנתיים האחרונות", אומר ראסלר.

לשאלה אם הוא כבר ביקר בעזה מאז החל המבצע, הוא משיב בשלילה. "עדיין לא הייתי שם. להיות בתוך עזה יקשה עליי לכסות גם את הצד השני. אבל ברגע שזה יהיה אפשרי, אלך לכסות את הסיפור מתוך עזה".