מי זוכר את הקסאם הראשון

בימים האחרונים מופצת עצומה נגד הלחימה בעזה שבמרכזה ציטוט של אלברט איינשטיין: "אי שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות". ספק אם ניתן להגדיר את הלך הרוח הלאומי שלנו אי שפיות; אבל הדחקה עמוקה, שמלווה ברמייה עצמית, בוודאי יש כאן. הנה כמה דוגמאות לשקרים שאנחנו מספרים לעצמנו בימים האחרונים שוב ושוב, ושחוסכים לנו את הצורך בהתמודדות עם המציאות:

"צריך לגמור עם זה אחת ולתמיד": לפני כמעט 12 שנים נורה הקסאם הראשון על שדרות. מאז, במעגלים הולכים ומתחזקים, ישראל הפעילה כוח, כוח ועוד כוח, כולל כניסה קרקעית, אבל האיום על יישובי הדרום רק החמיר, ועכשיו התרחב למרכז.

נשיא מכללת "ספיר" ציין אתמול, כי לפני תחילת "עמוד ענן" היו לפלסטינים ברצועה יותר רקטות מאשר ערב "עופרת יצוקה", שכזכור נועד "לשקם את ההרתעה". הסיסמאות שנשמעות עכשיו הן העתק מדויק להבטחות שהופרחו לפני ארבע שנים. למה שזה יעבוד הפעם?

"אין אדם אחד שלא חושב שהמבצע הזה מוצדק" (הנשיא שמעון פרס): באמת? בכנסת יושבים 14 מנדטים שסבורים שהמבצע הזה יביא רק לעוד אלימות, הרס וסבל בשני הצדדים. המשפט הזה של פרס נוראי משום שהוא מתעלם ממאות אלפי ישראלים (לפחות) שחושבים אחרת. נכון, הם בעיקר ערבים ושמאלנים, ירחם השם, ובכל זאת - מדובר באזרחי המדינה, חלקם שירתו בקרבי ומתגוררים בעוטף עזה.

בתקשורת הממוסדת קולם של הספקנים ממעט להישמע, אבל ברשתות החברתיות אפשר למצוא בימים האחרונים טקסטים זועמים, גם של תושבי הדרום, שמבקשים מהממשלה להגן עליהם - אבל לא ככה. וחוץ מזה, האם אנחנו באמת רוצים לחיות בחברה שבה יש הומוגניות עמדתית מוחלטת, שבה יוצאים למלחמה בלי שאפילו אדם אחד יחלוק על נחיצותה?

"זו מלחמה סטרילית": הקשקוש הזה של פרשנים ופוליטיקאים כבר הספיק להפוך לבדיחה עצובה לנוכח התמונות שמגיעות מעזה. עוד לפני הטיל שריסק את בית משפחת א-דלו על הנשים והילדים, נהרגו ברצועה קרוב ל-70 בני אדם, בערך מחציתם אזרחים. אז נכון שהרקטות הפלסטיניות מכוונות מלכתחילה לאזרחים, ונכון שבעופרת יצוקה ממדי הקטל היו גדולים בהרבה. אבל הגרף ברור - ככל שהכתישה נמשכת יותר אזרחים נהרגים, ואיך שלא מסתכלים על זה - סטרילי זה לא. אז בואו נפסיק לשקר לעצמנו.

ועוד לפני כל השקרים הקטנים האלה, ישנו השקר הגדול שאותו אנחנו ממחזרים בחריצות מאז 2005: האשלייה כאילו עם היציאה מעזה הסתיים הכיבוש, "אז מה הם רוצים מאתנו". השקר שמאפשר לנו לנתק בין הסיפור של עזה לסיפור של הגדה. ובכן, אין עזה וגדה: יש לנו עניין לא פתור עם העם הפלסטיני.

הדרך לשקט ברצועה עוברת דרך הידברות עם העם שחולק אתנו את הארץ הזו ודרך סיום אמיתי של הכיבוש. האם יש ביטחון מלא שבכך יסתיימו צרותינו? לא. רק שאת כל השאר כבר ניסינו, ונכשלנו. אבו מאזן, בראיון לערוץ 2 לפני כשבועיים, שב והציע לצעוד במתווה הזה. ישראל הגיבה כמו שהיא רגילה להגיב, ומאז היא לא מפסיקה לשקר - בעיקר לעצמה.