לאפשר לעם לומר את דברו

בדומה למה שקרה לפני הבחירות הקודמות בפברואר 2009, כך גם לפני בחירות 2013 - ישראל נתונה בסבב מלחמתי בעזה.

עם כניסה קרקעית או בלעדיה, על הציבור הישראלי להתמודד עם החשד שהמוטיבציה להסלמה הנוכחית, מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק, אינה נעוצה בטעמים מבצעיים בלבד. נוכח הרווח הפוליטי הברור שנוצר להם כעת, נטל ההוכחה מוטל עליהם.

תקופת בחירות איננה רק זמן לסיסמאות נבובות ולג'ינגלים, אלא גם למתן הסברים לציבור. מוטב שנתניהו וברק יחדלו מהעמדת הפנים, יתייצבו מול הציבור ויסבירו במפורט את מניעיהם. עד עתה זה לא קרה.

צהלות על עוד יירוט מוצלח

אלא שמכאן ועד להצעה לדחות את מועד הבחירות, כדי לא להעניק לנתניהו ולברק אפשרות לממש את הרווח הפוליטי שנצבר להם בעקבות הלוחמה - רב המרחק.

ההחלטה לקיים את הבחירות ב-22 בינואר 2013 התקבלה בחוק של הכנסת, אמנם מתוך שלל מוטיבציות פוליטיות, אבל בדרך של נורמה חקיקתית. את המחוקק יש לכבד. את סדרי המשטר, שקיום בחירות הוא אחד היסודיים שבהם, יש לכבד.

כשהכנסת כוננה את חוק יסוד: הכנסת, היא העלתה אמנם בדעתה תרחיש שבו מצב מלחמה ימנע בחירות, וקבעה כי הארכת תקופת כהונת הכנסת תתאפשר "בנסיבות מיוחדות המונעות עריכת בחירות בעתן". הכוונה הייתה, למשל, למצב שבו אויב פולש לשטחנו וירושלים נצורה.

יש גם שלל נימוקים פרגמטיים לקיום הבחירות במועד שנקבע: מנגנון הבחירות יצא כבר לדרכו, ועצירתו כעת היא בזבוז משאבים פסול; אינטרס ההסתמכות של מפלגות ושל מתמודדים בפריימריס, שכבר שכרו צוותים, הדפיסו סטיקרים וקנו מודעות חוצות; חוסר היכולת של הכנסת להמשיך ולפעול באופן אפקטיבי לאחר שזו התפזרה וחבריה חצו את הקו שבין חשיבה ממלכתית לפעולות המונעות מאינטרס פוליטי אישי או מפלגתי, ועוד.

יש מי שבוהה בעיניים כלות במרקעי הטלוויזיה, המלאים דוברים מגזרות הביטחון, ומניח שחלק מהתועלת שצמחה לראש הממשלה ולשר הביטחון כתוצאה מהיציאה למבצע "עמוד ענן" קשורה להיעלמו של השיח החברתי-כלכלי ממערכת הבחירות. בתוך שבוע ימים נעלמו מצוקת הדיור, עליות המחירים, ממדי האבטלה וההאטה הכלכלית, ומה שנותר הוא צהלות על עוד יירוט מוצלח של כיפת ברזל.

תנוח דעתם של אלה. כשם שנושאים אלה נעלמו עם פרוץ ההפגזות, כך הם ישובו לקדמת השיח הציבורי בעוד שבוע-שבועיים, כשסבב הלחימה יסתיים.

אבל אין צורך להיגרר לנימוקים פרגמטיים בלבד. די באלה העקרוניים כדי להסיר מהדרך את ההצעה לדחות את מועד הבחירות. איש לא היה מעלה בדעתו לשקול את דחיית מועד הבחירות, אלמלא אלה הוקדמו קודם לכן בצו המחוקק. איש לא היה מאפשר לכנסת לכהן יותר מ-4 שנים, רק בשל היווצרות נסיבות פוליטיות המשרתות את נתניהו וברק, נוכח מהלכי המלחמה.

העובדה שהבחירות הוקדמו איננה רלבנטית, לא למבצע הצבאי ולא לרווח הפוליטי הנגזר ממנו. מכאן שגם אם הכנסת לא הוציאה את מלוא ימיה, אין לדרוש ממנה ואין לאפשר לה להאריך מחדש את כהונתה.

מעל לכל - בחירות הן זכותו של הציבור לבחור את קברניטיו. לא עול, לא מטלה, לא הטבה שהציבור מקבל כתוצאה מטוב לבם של האוחזים בשלטון. הפוליטיקאים עובדים אצלנו, לא אנחנו אצלם. קל לשכוח זאת נוכח מנטליות השלטון הישראלית, המנותקת ממנגנון אפקטיבי של "דין הבוחר".

לציבור יש זכות לשפוט את נבחריו, והוא עושה זאת פעם ב-4 שנים, בקלפי. ככל שהנושאים העומדים במרכז הציבוריות כבדים וחשובים יותר - כך הופכת ההצבעה לחשובה ולמהותית יותר.

מלחמת ברירה, על אחת כמה וכמה כזו שהתרחשה ממניעים פוליטיים, היא נושא חשוב מאין כמוהו. גם עליו ראוי שהבוחר הישראלי יאמר את דברו, ובהקדם האפשרי.