תיאבון של גנרלים

מה שמלחמות עושות לקריירות. קחו למשל סרן (קפטן) אמריקאי לא מבריק במיוחד, שהוקפץ "באופן זמני" לדרגת סגן אלוף (לויטננט-קולונל) במלחמת העולם הראשונה. אך הסתיימה המלחמה, הדרגה ניטלה ממנו, והוא חזר להיות סרן. הוא נאלץ לחכות 18 שנה לפני שחזר להיות סגן אלוף. בזמן הזה, כמעט כל חבריו מן האקדמיה הצבאית פרשו משירות צבאי, ונעשו אנשי עסקים מצליחים. הצבא התכווץ, השפל הכלכלי הגדול ייבש את משאביו, וממילא אמריקה הייתה שרויה במצב רוח בדלני. לא תהיה עוד מלחמת עולם בהשתתפותה, היא חשבה.

בגיל 46, הסרן שקודם לסגן אלוף נשלח לשרת אי-שם באסיה הטרופית. הוא היה רשאי להניח שזה פחות או יותר סוף הדרך. עוד ארבע שנים, והוא יוכל להתפנות אל תחביבו העיקרי - גולף. תוחלת החיים של גברים הייתה אז בין שישים לשבעים שנה.

מה הייתה הסבירות שסגן אלוף דוואייט אייזנהאור ינהיג בתוך שמונה שנים את הפלישה הגדולה ביותר בתולדות המלחמות, וישחרר את מערב אירופה מן השלטון הנאצי? ומה הייתה הסבירות שבתוך 16 שנה הוא יהיה נשיא ארצות הברית והמפקד העליון של צבאותיה? "לא גדולה" תהיה לשון המעטה.

זה מה שמלחמות עושות. קצת משונה שמלחמות באמריקה לא הניבו יותר אייזנהאורים. במאה ה-19, עמדות פיקוד בכירות הסתיימו לא פעם בבית הלבן. לפחות שישה נשיאים הגיעו אל הבית הלבן לאחר הצטיינות בשדה הקרב. אף כי במאה ה-20 ארצות הברית לחמה בשתי מלחמות עולם ובשלוש מלחמות גדולות מאוד מעבר לים (קוריאה, וייטנאם וכוויית), רק אייזנהאור העפיל אל הפסגה. זה כמעט בלתי מובן, בהתחשב בפרסונליזציה של הפוליטיקה האמריקאית ובצורך התכוף בכוכבים ובביוגרפיות מזהירות.

לפני עשרים שנה רווחו ניחושים, שקולין פאוול ינסה להיות נשיא. הוא היה הרמטכ"ל בזמן מלחמת כוויית, ולזכות "דוקטרינת פאוול" נזקף הביצוע הכמעט מושלם שלה. אבל הוא היה מתון מדי בשביל המפלגה הרפובליקאית, שאליה העדיף להשתייך. מזכיר מדינה? כן. אבל לא נשיא. לא אדם המכיר בזכות האישה להפלה מלאכותית ותומך באפליה מתקנת לטובת מיעוטים.

הציל את בוש ואת אובמה

בשנים האחרונות חזר והוזכר שמו של איש צבא אחר, שהגורל, הנסיבות והמזל (גם המזל) הועידו אולי לנשיאות: גנרל דיוויד פטראוס. הוא היה האיש שהציל את ארצות הברית מתבוסה צבאית ומהשפלה מדינית בעיראק. כאשר הסכמה כללית השתררה, בתחילת 2007, שאין עוד ברירה אלא לצאת מעיראק, ולהניח לה לגלוש למלחמת אזרחים מלאה, החליט הנשיא בוש לנסות עוד אמצעי אחד. הוא נענה לעצת פטראוס: במקום להוציא חיילים מעיראק, הוא שלח תגבורת.

פטראוס הפגין עורמה טקטית ותבונה פוליטית. הוא לחם - וגם קנה, בכסף מלא, את תמיכתם של שבטים סוניים. עיראק שקטה לבסוף, יחסית, וארצות הברית יכלה לצאת בכבוד מסוים. פטראוס נקרא לעשות אותו שירות בשביל ברק אובמה באפגניסטן, שלוש שנים אחר כך. התוצאות היו אמנם מבטיחות פחות, אבל הוא רכש לעצמו מעמד שממנו לא נהנה שום איש צבא אמריקאי, אולי מאז דגלאס מקארתור המהולל. זו לא הייתה תוצאה בלבדית של הכרה אובייקטיבית בסגולותיו. הוא שקד, בדרכו, על טיפוח דימויו.

בשנה שעברה התבקש פטראוס לפשוט את מדיו, ולנהל את סוכנות הביון המרכזית. שמועות אמרו שהוא מתכנן לפרוש בקרוב, כדי לקבל עליו את כהונת הנשיא של אוניברסיטת פרינסטון רבת היוקרה. זה בדיוק מה שעשה אייזנהאור בין סיום הקריירה הצבאית שלו לבין מועמדותו לנשיאות (הוא היה נשיא אוניברסיטת קולומביה בניו יורק). הבית הלבן ב-2016 היה יכול להיות בהישג ידו של פטראוס.

"מפקד מזויף למלחמה מזויפת"

ואז התפוצצה בקול רעש איום פרשת יחסיו-מחוץ-לנישואים עם פולה ברודוול. חומרת העניין הזה קצת הוחמצה בתקשורת הישראלית. השערורייה לא הייתה עצם בגידתו באשתו, אלא החשד החמור שהוא חלק סודות מדינה, הדליף מידע ופתח דלתות.

היקפה הממשי של פרשת פטראוס עדיין מתברר. לפחות גנרל בכיר נוסף חשוד בקשרים בלתי הולמים עם אישה נשואה, והאישה הזו עצמה חשודה עכשיו בפעילויות לא הולמות מחווילתה המפוארת בטאמפה, פלורידה - מקום מושבו של פיקוד המרכז בצבא ארצות הברית (המזרח התיכון שייך לפיקוד הזה).

פטראוס התפטר מיד מן הסי.איי.אי, והנשיא לא ניסה לעכב אותו. נפילתו קראה דרור להערכה מחדש של אישיותו ושל תרומותיו הצבאיות. זו שערורייה בתוך שערורייה, מפני שאם מלכתחילה היה ספק בסגולותיו, הספק היה צריך לקבל ביטוי פומבי כאשר פטראוס עמד בשיא השפעתו, לא לאחר שנפל. "מפקד מזויף למלחמה מזויפת", כתב אחד המעריכים מחדש, ללמדך שאין מהלומה אפקטיבית יותר מזו המופנית אל מתאגרף שכבר נפל על הקרשים.

יש פה אולי שיעור מועיל לכל חברה שגנרלים הם גיבוריה, מפני שהגורל והנסיבות הועידו אותה למלחמת קיום מתמדת: אל תשפילו את הגנרלים, ואל תרוממו אותם. פולחן גנרלים הוא עיסוק בלתי רצוי בחברה דמוקרטית. הוא לא רצוי כמעט באותה מידה שבה אינו רצוי ניסיונם השקוף של גנרלים לקדם את עצמם בזירה פוליטית עתידית. אלה מהם המנהלים מסע של יחסי ציבור בשעה שהם שולחים פקודות אש אולי מעידים על עצמם את ההפך ממה שהם מתכוונים להעיד. זה מה שנהג גנרל פטראוס לעשות, בהצלחה מרשימה. ותראו לאן הוא הגיע.