ההרתעה הושגה, ובגדול

1. אחרי שבוע של "עמוד ענן" די ברור שהרתעה הושגה, ובגדול: טילים על ראשון-לציון, אזעקות בתל-אביב ובירושלים - כל מה שלא היה לנו קודם, יש לנו עכשיו. מה שעד לפני מספר שנים לא התקבל על הדעת - טילים על באר-שבע, אשדוד ואשקלון - הוא היום עניין יומיומי. ההסלמה הבאה, זה כבר די ברור, תתחיל מטילים על המרכז.

אין ספק שזה די מרתיע את הציבור הישראלי.

ולא רק הציבור הישראלי, שברובו מפגין עמידות ואומץ, נרתע. ההרתעה עובדת אפילו טוב יותר על הדרג הביטחוני והמדיני. נראה שהם, אם להשתמש במילותיו של המנהיג, מפחדים. הם מפחדים להיכנס קרקעית לעזה, והם מודים בזה. הם לא רוצים להסתבך, הם לא רוצים שחיילים ייהרגו, הם לא רוצים לבחון את עמידתו של הציבור. הנחת העבודה היא, שכניסה קרקעית תהיה דבר נורא ואיום שלא הצבא, לא האזרחים ולא הממשלה תעמוד בו. לזה, חברות וחברים, קוראים פחד. ופחד, אם אני מבין נכון, הוא המרכיב העיקרי, שלא לומר לב-ליבה, של כל הרתעה.

אז ההרתעה הושגה, ובגדול.

 דרור פויר

2. עובדת יופי, ההרתעה. וזה קצת מוזר. היה צריך להיות הפוך. הרי אנחנו, חייבים לזכור, הצד החזק בסיפור: יש לנו טילים ומטוסים (עם טייסים ובלי), טנקים ולוויינים, כיפות ברזל ופצצות חכמות, גיבוי בינלאומי ותקציב דו-שנתי, ממ"דים, אזעקות, ומה לא. הצד שני הוא החלש - אין לו כלום, מלבד טילים עלובים ורקטות תוצרת בית, הוא נתון במצור ובסוג של בידוד, בכיריו מחוסלים, חיל האוויר הטוב בעולם כותש אותו כבר שבוע. אנחנו הורגים בהם יותר ממה שהם הורגים בנו. ובכל-זאת, עד עכשיו, רביעי אחר-הצהריים, נדמה שאנחנו לא מצליחים להרתיע אותם.

אם אנחנו כל-כך חזקים, איך זה שאנחנו כל-כך חלשים?

3. לגבי השאלה האחרונה בכלל והכניסה הקרקעית בפרט, אני לא יודע אם אני בעד או נגד, וזה גם לא משנה, אבל דבר אחד נראה לי קצת משונה, שלא לומר מעוות. הסתובבתי לא מעט בדרום בימים האחרונים, ותחושה אחת לא עזבה אותי: נדמה שחיי החיילים יקרים יותר מאשר חיי האזרחים במדינה הזו. חיילים מתים הם תרחיש שלא יעלה על הדעת. ראו ההתלבטות האינסופית בעניין הכניסה, בעוד אזרחים הרוגים הם מחיר שנדמה שאנחנו מוכנים לשלם בשתיקה יחסית, כחלק מההשלמה עם ה-15% שיגורים שכיפת ברזל לא מצליחה ליירט.

זה הרי אמור היה להיות הפוך, לא? ז'תומרת - בשביל מה יש צבא וחיילים אם לא בשביל להגן על האזרחים? אלה הן בדיוק העבודה והשליחות שלהם, לא? למסור את נפשם למען שלומנו. אז איך קרה שפה זה ההיפך? אפשר לומר את זה גם אחרת: נדמה שאם קריית מלאכי הייתה בסיס צבאי, כבר מזמן הייתה ישראל משתוללת בעזה. ואם אתם לא מאמינים לי, הטריחו את עצמכם, צאו לסיבוב בין המקלטים הציבוריים באשדוד, באשקלון ובאופקים.

אתם רוצים להרתיע את החמאס באמת או להכריע אותו, ולו לתקופה? ובכן, לא צריך להיות גאון צבאי בשביל להבין שזה יעלה בחיים של חיילים. ככה זה במלחמות. אתם לא מוכנים לשלם את המחיר הזה? לעולם לא תבוא הכרעה ובטח-ובטח שלא תבוא הרתעה.

מרתיע הוא זה שלא מפחד. רק בבקשה מכם, ספרו את זה לאזרחים. אולי הם יעדיפו לעבור שרשרת חיול מזורזת כדי שמדינת ישראל תתאמץ קצת יותר להגן על חייהם.