פיאנג'י, דאבוטלו, פיאנג'י

שר החוץ הטורקי, אחמט דאבוטלו, ביקר אתמול (ג') בעזה ופרץ בבכי לנוכח מראות הפצועים וקטועי האיברים. תהיה זו גסות רוח לחשוד שהכול הצגה. השאלה היא האם השר שאל עצמו מה גרם לדבר הנורא שהוא בוכה עליו.

חסרה לי אצל דאבוטלו ושכמותו שאלה אחת שהטורקים אינם שואלים את מארחיהם בבית החולים ומחוצה לו: למה, לכל הרוחות, התחלתם, אף שידעתם שזה מה שיקרה? מה עובר לכם בראש כשאתם מחליטים לשגר טילים ורקטות לישראל? האם אתם מאמינים שישראל תשב בשקט? האם אתם מצפים שאנשים שלכם לא ייפגעו?

הייתי מת שמישהו בעל עמדה יציג להנייה וחבר מרעיו שאלה זו, ולא ירפה עד שיקבל תשובה ישירה. כי מתוך הדברים, עכשיו ובעבר, עולה מחשבה לא נעימה: לחמאס ולשאר הארגונים חשוב שתהיה תגובה ישראלית, ברוטלית ככל האפשר, כדי שיהיו כמה שיותר הרס וקורבנות.

למה הם צריכים את זה?

שאם לא כן - למה הם צריכים את זה? למה הם דוחפים את ישראל, כמעט מכריחים אותה, להפציץ ולהרוג, בין השאר גם נשים וילדים? זה בוודאי לא רק עניין של תדמית. המטרה היא להבאיש את ריח ישראל בעיני הציבור ובעיני הממשלות בעולם. הטלוויזיה בעולם מחפשת דם ובמקביל הרבה בכי, רצוי של אלמנות ויתומים.

הם מפרסמים מראות אלה בהבלטה גדולה - מבלי ללוותם בהסברי רקע. מי שיוצא אשם הוא הגורם הישיר, זה שמפציץ. תבכה (פיאנג'י באיטלקית), דאבוטלו, תבכה. אנחנו נבכה יחד איתך. על מתינו, על מתיהם. אבל במקביל השתדל לאפשר למוחך לקבל את העובדות. אל תתרוצץ ותצעק שהיהודים הם השטן. תן מבט אל עמיתיך, בני בריתך. תן מבט גם אל הנפגעים שלנו, אתה עשוי לגלות שהדם שלהם אדום ממש כמו של המוסלמי והערבי. תרשה לעצמך להציב לעצמך ולעמיתיך שאלות שיציגו את המצב מבעד לפרופורציות עובדתיות, לא בכייניות.

מה זה הישג?

מצחיק לשמוע מהצדדים על ההישגים שלהם בעזה. האמת היא שכמו תמיד אף אחד לא יוצא עם הישג של ממש. כי מה יכול להיחשב להישג? רק שלום, נורמליזציה, משהו כזה. בלי זה הרי ברור שהלחימה תימשך. ואחריה שוב יבוא המרוץ להצגת הישגים שלא הושגו. הצד היחיד במלחמות אלה שאת הרציונל שלו אפשר להבין הוא הישראלי. מכיוון שהישגים לא יכולים להיות, הרי שלא ברור המניע של הפלסטינים לפתיחה באש, בכל אופן לא מניע רציונלי. לגבי ישראל זה הרבה יותר פשוט: יורים עלינו, אנחנו יורים חזרה.

חבל לדקדק בפרטים

המסקנה היא שלא צריך לדקדק עכשיו בפרטי ההסכם להפסקת האש. כדי להשיג שינוי של ממש, ארוך טווח, צריך הרבה יותר מהסכם עם פרטנרים שלא רוצים הסכם של ממש.