קרנות זרות אינן תרופת פלא

"נפתח את שוק קרנות הנאמנות לתחרות מחו"ל", הצהיר לפני מספר שבועות שמואל האוזר, יו"ר רשות ניירות ערך, שרוצה משום מה לראות שוק תחרותי יותר בתחום קרנות הנאמנות.

קשה לטעון שאין בארץ תחרות בשוק הקרנות. כך למשל, לפי אתר רשות ני"ע רשומות בארץ מעל לאלף קרנות נאמנות, כאשר דמי הניהול הממוצעים בהן ירדו מ-1.76% בשנת 2008 לרמה של-1.25% בנובמבר 2012. זאת, למול עשרות בודדות של קופות גמל וקרנות פנסיה, ומאות בודדות של חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה. אבל לרשות יש בעיה עם התחרות בשוק שרשומות בו למסחר, גם אחרי הקונסולידציה, 1,264 קרנות נאמנות (!).

הסוגיה של פתיחת המשק לקרנות זרות נדונה שנים רבות, ויש כנראה מספר סיבות בגינן היא מגולגלת מרפורמה לרפורמה ומתיקון לתיקון, מבלי להתקדם.

קיימים שני הבדלים בסיסיים בין התנהלות השוק המקומי של קרנות הנאמנות לבין מרבית השווקים בחו"ל. ראשית, בחו"ל דמי הניהול נמוכים מאשר בארץ, אך שם נגבות עמלות קנייה ומכירה שבארץ אינן נהוגות. שנית, דמי הניהול ועמלות הקנייה והמכירה בקרנות הזרות אינם אחידים, כאשר גופים גדולים או אנשים בעלי הון מקבלים הנחה משמעותית, לעומת "הגברת כהן מחדרה" שמשלמת מחיר מלא.

בטווח הארוך - תושג תוצאה הפוכה

איזו צורת תשלום עדיפה ללקוח הקונה קרן נאמנות - האם באמצעות דמי ניהול או דווקא דרך עמלות קנייה ומכירה? אם ניתן היה לסמוך על אנשים שיבנו תיק קרנות ויחליפו בו את הקרנות המוחזקות בתדירות נמוכה, אזי כנראה השיטה הנהוגה בחו"ל, של תשלום באמצעות עמלות קנייה ומכירה, עדיפה ללקוח.

אלא שבפועל, מרבית הלקוחות בשוק זה מוכרים וקונים קרנות בתדירות גבוהה יותר של מספר חודשים. אם כן, מה עדיף לאנשים המחליפים קרנות בהתאם לביצועיהן המשתנים? עבור "גברת כהן מחדרה", שתיים-שלוש החלפות בשנה יספיקו כדי שעלות השקעתה במודל עמלות קנייה-ומכירה תהיה גבוהה מאשר במודל דמי ניהול.

בעיה נוספת בפתיחת השוק המקומי לקרנות זרות נעוצה בשאלה מי ייצג את הקרנות הללו בארץ. אם הבנקים ייצגו אותן ויפיצו אותן לציבור, כנראה שנראה פגיעה משמעותית בתעשייה המקומית. בתסריט שכזה לבנקים תהיה עדיפות לשיווק קרנות זרות, הן בגין הסכמי ההשתתפות ברווחים והן בזכות המרות המטבע, פעולה עבורה יגבו עמלה.

אם בתי ההשקעות המקומיים יפיצו את הקרנות הזרות לציבור, הרי שיהיו לפחות שלושה גופים שיצטרכו להתפרנס מכל עסקה: היצרן הזר, השותף המקומי והבנק המפיץ. קשה לראות בתסריט כזה כיצד מתפתחת תחרות אמיתית.

לרגולציה יש תפקיד חשוב בדאגה לתשתיות שיאפשרו לפעילות הכלכלית להתפתח ולזרום ללא סתימות, הצפות או דליפות. מפתה להכריז על פתיחת השוק לתחרות, אבל מאוד קשה לשמור על תחרותיות לאורך זמן. בלא מעט מקרים פתיחת השוק לתחרות גרמה להיעלמות הגופים הקטנים מהזירה, ועל אף שרגעית ניתן היה לחשוב שהתחרות מתחזקת, התוצאה ארוכת הטווח הייתה הפוכה, בדומה למה שקורה כיום בשוק החיסכון ארוך הטווח.

חשוב שהרגולציה תפעל לפתח את השוק, אבל מאוד חשוב שלפני כן, תבדוק עד הסוף את נתיבי הזרימה החליפיים שעשויים להתפתח ואת ההשפעה הכוללת ארוכת הטווח של המהלך. לא רק על כיס החוסך, אלא גם על הכלכלה, מחזורי המסחר ויכולת החברות לגייס כסף בבורסה, אם מרבית המשקיעים יעברו לחו"ל.

הכותבת היא סמנכ"ל פיתוח עסקי בבית ההשקעות אי.בי.אי