השבוע נדונה בבית הדין הארצי לעבודה תביעתן של 3 אימהות כנגד הביטוח הלאומי, המסרב לשלם להן את דמי המזונות עבור ילדיהן הקטינים, במקום האבות שחויבו לכך מכוח פסק דין.
בשנת 1972 נחקק חוק המזונות (הבטחת תשלום), לאור ההבנה כי פעמים רבות אימהות חד-הוריות המצויות בקשיים כלכליים מתקשות לגייס גם את המשאבים הדרושים כדי לרדוף אחרי אבות שאינם משלמים מזונות. כתוצאה האימהות וילדיהן נקלעים למצוקה כלכלית קשה עוד יותר, העלולה להגיע לכדי חרפת רעב.
על-פי החוק, המוסד לביטוח לאומי משלם מזונות שנקבעו בפסק הדין לאימהות שאינן גובות את התשלום מהחייבים האמיתיים, קרי האבות, ולאחר מכן הביטוח הלאומי נכנס בנעליהן של האימהות, כדי לגבות את המזונות ששילם מהאבות החמקמקים, אשר מכונים בלעג באנגלית "deadbeat dads", כלומר "אבות בטלנים".
מאחר שמטרתו של החוק היא למנוע מצב שבו ילד שאינו מקבל את המזונות המגיעים לו יידרדר למצב של עוני נורא, נקבעו קריטריונים כלכליים לזכאות, ולא כל אם שמתקשה לגבות את המזונות מהאב יכולה לקבל אותם מהביטוח הלאומי במקומו.
פסיקת בתי המשפט קבעה כי כאשר לאם יש יכולת לכלכל את הקטין בהתאם למבחן ההכנסה שנקבע בתקנות, לא תחול על המוסד לביטוח לאומי חובת תשלום במקום האב החייב שאינו עומד בחובתו לתשלום מזונות.
הקריטריונים הכלכליים מתעדכנים מפעם לפעם, וכרגע אימהות הנחשבות כמי שמסוגלות לכלכל את ילדיהן גם ללא המזונות מהביטוח הלאומי הן מי שמרוויחות כ-5,300 שקל ומעלה אם יש להן ילד אחד, או 6,000 שקל ומעלה אם יש להן שני ילדים ויותר.
האימהות שהגישו את תביעתן כעת מוחות על עצם הצבת קריטריונים של אמידות כלכלית כתנאי לקבלת המזונות מהביטוח לאומי, ולטענתן הזכות למזונות היא זכות עצמאית של הקטין במנותק מאימו. לפיכך, לעמדתן, יש להתיר לכל ילד לקבל מהביטוח הלאומי את המזונות שאביו ממאן לשלם, כחלק מהזכויות של ילד למשפחה חד-הורית.
כתמיכה לטענותיהן של האימהות יש לציין כי אכן קיימות זכויות אחרות מהביטוח הלאומי הניתנות לילדים למשפחות חד-הוריות ללא הגבלה כלכלית. כך למשל גם ילד לאם מיליונרית, ולאב שמשלם עבורו מזונות העולים על 8,000 שקל לחודש, מקבל מדי שנה מענק בסך 1,500 שקל לרכישת ספרי לימוד וציוד לימודי, רק בשל היות משפחתו מוגדרת כ"חד-הורית".
נדיבותו של הביטוח הלאומי כלפי ילדים למשפחות חד-הוריות, גם אם אלה חיים בתנאי עושר מופלגים לעומת ילדים אחרים שהוריהם נשואים אך משתכרים שכר מינימום, אינה מובנת, אך ניתן להתנחם בעובדה שלפחות מדובר במענק חד-שנתי.
מנגד, דרישתן של האימהות החד-הוריות, שביטוח לאומי ישלם מזונות חודשיים עבור כל ילד ואז ינסה לגבות אותם מהאב, תטיל נטל בלתי אפשרי ובלתי ראוי על המדינה והחברה. גם כיום המוסד לביטוח לאומי מתקשה לגבות את המזונות מהאבות ולקבל בחזרה את התשלומים שהעביר לאימהות.
כדי להבין את סדרי הגודל, בשנת 2011, לדוגמה, שילם המוסד לביטוח לאומי דמי מזונות בסכום של כ-423 מיליון שקל, אך סך הגבייה מהאבות החייבים בתקופה זו הגיע לכ-188 מיליון בלבד, שהם 44.5% מסך התשלומים ששולמו לאימהות.
סך החוב שהצטבר מזמן הפעלת חוק המזונות ב-1972 מסתכם ביותר מ-4.4 מיליארד שקל, וכשליש מסכום זה כבר הוכרז כ"חוב אבוד" שלא ניתן יהיה לגבותו לעולם, בשל מות החייבים וכו'.
לא ניתן להסיר את המגבלות הכלכליות ולהפוך את המוסד לביטוח לאומי לאבא של כל הילדים להורים גרושים. עם זאת, אולי יש צורך לבחון אם הקריטריונים הקבועים כיום אכן ראויים. כך למשל הכללת כל האימהות שיש להן שני ילדים ומעלה בקטגוריה אחת היא בעייתית, ויש מקום לשאול האם אם ל-6 ילדים שמשתכרת 6,000 שקל לחודש אכן יכולה להיחשב כמי שמסוגלת לוותר על המזונות מהביטוח הלאומי.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
