קיים פער בין נכסים בראייה החשבונאית לבין נכסים כלכליים של פירמה. לא כל נכס במובן הכלכלי/עסקי מתבטא כנכס בספרים החשבונאיים. החשבונאות, לדוגמה, לא מאפשרת לרשום את ההון האנושי/העובדים כנכס במאזן החברה, למרות שמבחינה כלכלית מדובר כמובן בנכס, ובמקרים רבים -הגדול ביותר של החברה.
החשבונאות גם לא מאפשרת לרשום מוניטין ונכסים לא מוחשיים אחרים לחברה עצמה. חברות גדולות ומוכרות עם מוניטין כלכלי ברור, חזק ויציב, לא רושמות בספרים את המוניטין של עצמן. לדוגמה, לחברת קוקה קולה הגדולה והוותיקה יש מוניטין? ודאי, מוניטין כלכלי ענק שנצבר על פני שנים רבות. אבל אין לה מוניטין חשבונאי שרשום בספרים ומיוחס להצלחתה לייצר ולשווק את הפורמולה המנצחת של המשקאות הקלים. או לגוגל - כמובן שיש לה מוניטין, כלכלי, אבל לערך הכלכלי הזה אין תרגום בספרים, בדמות מוניטין שמיוחס לתחום הפעילות שלה - מנועי חיפוש, שירותי מייל, תרגום ועוד.
כך, גוגל, קוקה קולה, ולמעשה כל החברות, לא יכולות לרשום בדוחות הכספיים את הערכים של המוניטין והנכסים הלא מוחשיים, מכיוון שהחשבונאות משתדלת להיות זהירה ושמרנית ברישום נכסים, ואינה מאפשרת לחברות לרשום ערך לנכסים לא מוחשיים שנוצרו תוך כדי תנועה. הזהירות הזו נובעת בעיקר מכך שהנכסים הללו קשים למדידה, ויש בעיה מובנית בכך שחברה מעריכה נכסים של עצמה. נכון, היא משתמשת בגורם חיצוני שבודק את ערכי הנכסים האלו, אך עדיין זה עלול להיות לוקה בחוסר אובייקטיביות ומאוד מוטה.
כמובן שנוצר עיוות בדוחות - החברות לא מדווחות על נכסים בעלי ערך במסגרת הדוחות הכספיים, ומכאן שזה עלול לפגוע ברלוונטיות שלהם, אבל נראה שזה יותר מהימן מהמצב שבו כל חברה תעריך (דרך חיצוניים) את המוניטין שלה עצמה. בפועל, התקינה הבינלאומית החדשה אמנם מכוונת להצגת המספרים בדוחות לפי ערכם ההוגן, אבל גם מבחינתה נראה ש"יש גבול לכל תעלול".
בלי רכישה - אין הכרה
בשנים האחרונות, במקביל ליישום התקינה הבינלאומית, החלו החברות הישראליות להציג את הנדל"ן להשקעה לפי ערכו ההוגן (להבדיל מהצגה לפי עלות מופחתת), אך לא בטוח שהצגה זו הוסיפה ערך לקוראי הדוחות והמשקיעים. הדוחות בגישה זו אמורים אמנם להיות יותר רלוונטיים מבעבר, אבל השנים האחרונות ממחישות שחלק גדול מהדוחות היה רחוק מלהיות מהימן - הנכסים במקרים רבים היו מנופחים מהשווי הכלכלי שלהם, וכתוצאה מכך הדוחות לא ביטאו את מצב העסק, שזו הרי מטרתם העיקרית.
בקיצור, בהחלט טוב ועדיף שאת הנכסים הלא מוחשיים, לרבות המוניטין וההון האנושי, לא משערכים בדוחות הכספיים, אחרת הדוח היה הופך לריכוז של הערכות שווי שמגבות כל סעיף וסעיף.
זהו לא המצב; הנכסים האלו לא יכולים לצוף בדוחות, כשמדובר כמובן בנכסים שנוצרים בתוך החברה. החברה אמנם לא יכולה להעריך את המוניטין והנכסים הלא מוחשיים של עצמה, אבל החשבונאות כן מאפשרת לרשום מוניטין ונכסים לא מוחשיים כאשר חברה רוכשת חברה אחרת, וכאשר ניתן למדוד את הערך הכלכלי של הנכסים האלו.
כשחברה רוכשת אחרת, ובעסקה עברה תמורה (לרוב מזומן ו/או מניות), החשבונאות מקבלת ורושמת את הנכסים הלא מוחשיים והמוניטין. רק בעסקת רכישה הנכסים האלו נרשמים בדוחות, כשרק עסקה כזו, לצד העברת התמורה, מהוות גושפנקא לקיומם של נכסים לא מוחשיים ומוניטין. אחרת, הם לא קיימים (חשבונאית).
המשמעות של ההנחה הזו והטיפול החשבונאי בנכסים לא מוחשיים ומוניטין היא, שאם יש מוניטין בדוחות הכספיים הרי הוא לא של החברה עצמה, אלא של חברה שנרכשה. במקרה של נכסים לא מוחשיים התשובה פחות ברורה - חברות יכולות לרשום נכסים כאלו בעצמן (פטנטים, הליכי רישוי, מחקר ופיתוח ועוד), אבל פרקטית נכסים לא מוחשיים בהיקף משמעותי נובעים מרכישה קודמת (או רכישות קודמות).
במצב כזה, החברה הרוכשת מודדת (דרך מעריך חיצוני) את ערך הנכסים וההתחייבויות של החברה הנרכשת; בשלב הראשון, נמדדים הנכסים וההתחייבויות המוחשיים (מזומנים, לקוחות, רכוש קבוע, אשראי בנקאי ועוד) - זה החלק הקל יחסית. אבל לרוב, הסעיפים המוחשיים לא מסבירים את תמורת הרכישה כולה אלא רק חלק ממנה, כשברוב המקרים נוצר עודף.
מאיפה מגיע העודף
ולהמחשה - נניח שחברה מסוימת רוכשת ב-100 מיליון דולר חברה אחרת שהונה העצמי הוא 60 מיליון דולר. ההון העצמי מבטא את הנכסים וההתחייבויות המוחשיים (אלו רשומים בספרים), ובכל זאת החברה הרוכשת הייתה מוכנה לשלם יותר - פרמיה של 40 מיליון דולר - עבור מה? עבור מה שלא נמצא בדוחות הכספיים - אותם סעיפים לא מוחשיים, שלא ניתן לגעת בהם: רשימת הלקוחות, סימנים מסחריים, מותג, הסכמים מול לקוחות, מול ספקים, הסכמי ייצור, ועבור המוניטין של הנרכשת. את עודף התמורה (40 מיליון דולר) החברה הרוכשת צריכה לייחס (דרך מעריך חיצוני) לנכסים הלא מוחשיים, ורק אם לאחר הייחוס לסעיפים האלו נשארת יתרה, משייכים אותה למוניטין, שמהווה את יכולת החברה להרוויח רווחים שהם מעבר לנורמה (בהינתן הנכסים) - מעין רווחים עודפים של הפירמה.
מיד עם השלמת הרכישה, הרוכשת מעדכנת בספריה את הנכסים וההתחייבויות המוחשיים של הנרכשת, ובמקביל היא רושמת את הנכסים הלא מוחשיים והמוניטין שנוצרו בעת הרכישה. רק אז, כאמור, ניתן לרשום מוניטין; רק אז נוצרים נכסים לא מוחשיים משמעותיים, וניתן למעשה ערך לכל אותם נכסים שהחשבונאות לא ידעה או רצתה לתרגם למספרים.
אלא שיש חברות שניתן באופן שוטף לקבל הערכה בדבר ערך הנכסים הלא מוחשיים שלהן, לרבות מוניטין - החברות שנסחרות בבורסות. הנה דוגמה: גוגל נסחרת בבורסה האמריקנית בשווי שוק של 220 מיליארד דולר, בעוד ההון העצמי שלה מסתכם ב-68 מיליארד דולר. למה השוק מתמחר אותה בערך העולה על הונה העצמי? התשובה טמונה בנכסים הלא מוחשיים, לרבות המוניטין, שיאפשרו לה (להערכת השוק) לייצר רווחים גבוהים בעתיד. ההפרש בסך 152 מיליארד דולר הוא ברובו הגדול הערכת השוק למוניטין ולנכסים הלא מוחשיים שלה. אולי תבוא רוכשת (תיאורטית כמובן) ותציע סכום גבוה עוד יותר; המשמעות היא שאותה חברה מקנה לנכסים הלא מוחשיים והמוניטין ערך גדול עוד יותר.
הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלו. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו
גוגל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
