בגד כפת

"טריני וסוזאנה מרגישות בבית", יום ב' 21:00, ערוץ 10

לא מזמן קראתי ביקורת נוקבת על טריני וסוזאנה. אם לתמצת את הביקורת ההיא למשפט, הרי שהיא תהתה מי שם את השתיים, מבינות באופנה ככל שתהיינה, גם בתפקיד פסיכולוגיות בגרוש שמתיימרות לפתור כל בעיה רגשית עמוקה באמצעות הוספה של צעיף, נניח.

אלא שכאשר מזדמן לי לצפות בתוכנית הזאת, מתחשק לי לשאול: אז מה? אז מה אם לא מדובר בפסיכולוגיות מדופלמות? הן מסתובבות בינינו, פוגשות אנשים עם סיפורי חיים יוצאי דופן, לעיתים טראומתיים, כמעט תמיד מרגשים. ל"גיבורים" ניתנת ההזדמנות לספר את סיפורם אל מול המצלמה, ואיך שלא מסתכלים על זה - הם עוברים תהליך של שחרור.

ההנחה שמאחורי כל העניין היא אולי פשטנית משהו, אבל לא לגמרי בלתי נכונה: לעיתים קרובות הופעתנו משקפת משהו מנפשנו, ואנשים שבוחרים במודע להעלים את עצמם עם בגד לא מחמיא, מבקשים לגונן ולהסתיר - ממש כשם שמי שמתלבש באופן מוגזם, מבקש תשומת-לב. זוהי פסיכולוגיה בגרוש אמנם, אבל ברוב המקרים היא מדויקת.

הערב (ב') ייפגשו השתיים עם דניאל וירון, האחת עברה תקיפה ואונס שגורמים לה להסתתר מהעולם, האחר "סתם" מוותר לעצמו בכל נקודה קריטית בחיים, והסיפור, ביחד עם הסטיילינג, מעניין.

אפשר להוסיף ולהתווכח על "מי שמך?", אפשר גם לטעון כי תוכניות שכאלה משקפות בדיוק את הנהייה אחר סיפוקים מהירים של "דור הטלוויזיה".

ועדיין: טריני וסוזאנה נעימות מאוד לצפייה ו... כן, אולי אני שטחי, אבל לפעמים חולצה חדשה ומחמיאה, נניח, מעלה באמת חיוך גם על פני מי שטרוד בבעיה גדולה. לפעמים החיוך הזה הוא התחלה של פתרון.