אם לא ברק, אז מי? ליברמן?

"מיציתי", אמרה הציפורה לבני. "מיציתי", הבזיק הברק אהוד. איך קורה שהם כל הזמן ממצים וכל הזמן חוזרים?

"אני רוצה להקדיש יותר זמן למשפחתי" הפכה לסיסמת הדור. כל פוליטיקאי מצומצם מנדטים ומנהל כללי שלא צריך עוד "לעשות לביתו", משתוקק פתאום להקדיש יותר זמן למשפחתו. לעת זקנה.

"אני רוצה ללמוד, לכתוב, לחיות ולבלות". בן 70, במצב מצוין, חד, שרירי, ממזרי, ספונטני, ציני ובעל חוש הומור. ללמוד - הוא לומד כל החיים. לכתוב - כתבו בשבילו, לחיות ולבלות - זה הרי מה שעשה יום יום ושעה שעה. הוא הדוגמה האולטימטיבית של מי שעושה רק מה שהוא אוהב, ואוהב את כל מה שהוא עושה. לטוב ולרע. לאוהב ולאויב.

"הפוליטיקה לא הייתה עבורי מעולם מושא לתשוקה". נו באמת. הרי ברק, שוחר הדרמות, הוא ממייסדי הפוליטיקה המתחכמת, התחמנית, הנהנתנית, המודרנית. אולמרט, רמון ודרעי ילדים על ידו. מה שעשה בשקט, הם עושים מהמקפצה.

לפני כמה ימים אמר שר החוץ אביגדור ליברמן למישהו: אין שום סיכוי שברק יהיה שר הביטחון הבא. האם הפרישה של ברק היא תוצאה מתבקשת של הזוגיות בין נתניהו לליברמן? האם ברק הבין, הבהירו או רמזו לו, שמעכשיו הכל אחרת, שכיסאו כשר ביטחון הבא לא בטוח, והוא החליט להתחיל להזחיל את השניים עד שיתחננו ויבקשו שיציל את עמישראל?

אם לא ברק, אז מי? ליברמן? אולי, רק שאז יצטרך להיפרד מהחיים הטובים, מנסיעות אישיות למזרח אירופה, ממפגשים עם מרטין שלאף. העניין הוא שבמסלול שתכנן לעצמו, להיות מועמד לראשות הממשלה בעוד 4 או 8 שנים, הוא בין כה יצטרך להינתק מכמה מהרגליו הפחות ציבוריים.

וברק? האם הוא פורש בשיא והולך לשחק עם הנכדים, או אולי התחיל לצחוק כל הדרך לקאמבק הבא?

האם מהלך הפרישה של ברק הוא תוצאה מתבקשת של הזוגיות המתחדשת בין נתניהו לליברמן? האם הבין שמעכשיו הכל אחרת, שכיסאו כשר ביטחון הבא לא בטוח, והחליט להתחיל להזחיל את השניים עד שיתחננו ויבקשו שיציל את עמישראל?