מי מפחד מאגו?

די מצחיק, וגם מגוחך, לשמוע פוליטיקאי מותח ביקורת על פוליטיקאי אחר שהוא פועל בגלל האגו. זו באמת תגלית מרעישה והאשמה נוראה. האם יש סיבה אחרת שמובילה אנשים לפוליטיקה?

האם יש פוליטיקאי שאינו נגוע בעודף אגו? יש בכלל אדם שאין לו אגו? קטן או גדול? אגו מוצג בדרך כלל כדבר שלילי וכך הוא גם מתקבל אם לא מנסים לברר על מה מדובר. אגו הוא המניע העיקרי של אנשים להגיע להצלחה והוא אחד המנועים של המין האנושי להגיע להישגים, ממש כמו שהבורסה היא מנוע לקידום המסחר והתעשייה.

נוהגים לומר שגברים מונעים מהצורך להוכיח שלהם יש יותר גדול. זה נכון, כי הגבר היום רוצה להוכיח ששלו יותר מהנה. מכל מקום, גם לנשים יש איברים שהן מבקשות להבליט ולהוכיח את יופיין, את משיכתם, ואת היותם נעלים על אלה של חברותיהן או יריבותיהן. כלומר כולנו רוצים להוכיח משהו, הרי העניין של יותר גדול לא שייך דווקא לתחום הסקס. זה גם עניין של יותר חכם, יותר מצליח, יותר מוכשר וכיו"ב.

כאשר יאיר לפיד מאשים את ציפי בחטא האגו, בא לי לומר "בחייך יאיר'קה, אצלך קשה יותר להוכיח מה יותר נפוח, האגו או השרירים, שגם אותם אתה מנפח בשביל האגו".

וגם שלי יחימוביץ' אינה קוטלת קנים בתחום האגו, ואני ממש לא אומר את הדברים לחובתה; תודות לאגו שלה זכינו לפוליטיקאית מזן משובח, או כך זה נראה עד כה. כל זה מוביל אל ציפי לבני כמובן, שלפי יריביה היא בעלת האגו הגדול בעולם. אני מקווה שזה נכון. כי אם זו עובדה, אז היא כנראה תגיע רחוק מאוד.

סקרים זריזים מדי

אני רוצה להבין איזה ערך יכול להיות לסקר בחירות שנעשה כמה שעות לאחר האירוע המסוקר. ציפי לבני הודיעה על התמודדותה ומיד יצאו גדודיו של הסוקר פרופ' קמיל פוקס עם ממצאים מרעישים יותר או פחות. זה ממש לא משנה, כי זה אחד הסקרים הלא רלוונטים ביותר שפורסמו בעת החדשה.

אבל מה שעשה את הסקר למאוד אטרקטיבי היא העובדה שעיתון "הארץ" פרסם אותו בהבלטה גדולה, עם כותרות כמו גוש הימין מתחזק, ציפי לבני גוזלת קולות מלפיד והעבודה. כל אלה מסקנות שנובעות מכמה שעות של טלפונים למי יודע כמה אנשים. אני מבין של"הארץ" היה חשוב לצאת ראשון עם איזשהו סקר לאחר הודעת לבני, אבל מעיתון כמותו היינו מצפים שהוא יתייחס לעניין קצת יותר ברצינות. עוד יום סקירה אחד היה הופך את התוצאות ליותר ענייניות.

הדיקטטור לפיד והפריימריז

יאיר לפיד, שהאשים כאמור פוליטיקאים אחרים משיקולי אגו, מינה את עצמו ליו"ר המפלגה לשתי קדנציות לפחות. כלומר, דיקטטור. הוא מנסה להסביר שמפלגה חדשה לא יכולה לקיים פריימריז עם לידתה. וזה נכון. אבל הוא שוכח לספר למוקיריו שהוא שריין את עצמו גם לבחירות הבאות.