צעד אמיץ, אתגר לא מבוטל

החלטתה של רשות ניירות ערך לפתוח בחקירה פלילית נגד נוחי דנקנר משקפת תעוזה, הן בהיבט המשפטי-פורמליסטי והן בהיבט הכלכלי-מהותי.

אין זה טריוויאלי מצד יו"ר הרשות, פרופ' שמואל האוזר, להורות דווקא על מסלול של חקירה פלילית, ולא על הליכי אכיפה מינהלית. אין זה טריוויאלי להורות על חקירה פרסונלית נגד בעל השליטה דנקנר, ולא על הליכים המופנים כלפי תאגיד אי.די.בי. ומעל לכל - אין זה טריוויאלי לקרוא תיגר על התנהלותו של בעל ההון הבולט במשק הישראלי, ועוד בזמן שהוא מלקק את פצעיו בעקבות מצבו העסקי.

סעיפי החשד המופנים כלפי דנקנר נובעים מחוק ניירות ערך ומחוק העונשין, והם נעים בין תרמית בקשר לניירות ערך, ועד רישום כוזב במסמכי תאגיד. לא די בהצבעה על ראיות נסיבתיות כדי להפליל אדם בעבירות כאלה, אלא יש צורך בהוכחת כוונה פלילית. זהו אתגר ראייתי בלתי מבוטל, הגם שהוכחת מחשבה פלילית מתבצעת בבתי המשפט לעתים באמצעות חזקות והעברת נטלי הוכחה, ולא בראיות ממשיות.

ועם זאת, הקו הדק המפריד בין פעילות מותרת בשוק ההון לבין עבירות של הרצת מניות, מטיל חובה מעשית משמעותית על רשויות האכיפה - רשות ניירות ערך והפרקליטות - כדי שלא להתקפל בשלב מאוחר יותר של ההליך הפלילי.

כובעה הכפול של רשות ניירות ערך - הן כגוף חוקר והן כגוף רגולטורי - משמעו שעל אף שלדנקנר, כמו לכל חשוד אחר, עומדת חזקת החפות כל עוד לא הורשע, ייתכן שהוא יצטרך לספוג סנקציות כבר בעתיד הקרוב. זאת, בשל חובתה של הרשות לדאוג להמשך פעולתו של שוק ההון באופן נקי מחשש, שמכוחה נתונות לה סמכויות נרחבות.

בדומה לפרשת פסגות, גם כאן אפשר שבסופו של תהליך, בעצה אחת עם בכירי הפרקליטות, יעדיפו רשויות האכיפה את האינטרסים כבדי המשקל של המסחר בשוק ההון, על פני אכיפה פלילית נוקשה, ומיצוי מוחלט של ההליכים הפליליים.

לסמן את הקו האדום

עוד יש לזכור כי בניגוד להערכות הרווחות, רשות ניירות ערך אינה כבולה להחלטתה לנקוט נגד דנקנר הליכים דווקא במסלול הפלילי. הדרך פתוחה בפניה להמיר, בשלבים מתקדמים יותר, את ההליך ממסלול פלילי למינהלי, מעבירות שעונשן מאסר בפועל להפרות שהסנקציה עליהן היא קנס בלבד.

זאת, בניגוד למקרה ההפוך: אם הייתה החקירה מתחילה כעת במסלול מינהלי, היה קושי להעבירה בהמשך למסלול פלילי, מטעמים של זכויות הנאשם. גם מטעם זה ראוי להסיק כי הבחירה במסלול פלילי כעת, מטרתה שמירה על כל האופציות פתוחות, ולא בהכרח כוונה סופית ללכת עד הסוף.

הדגש ששמות רשויות האכיפה על פיתוח אמצעי הממשל התאגידי, עניינו במתן תמריצים להגשת תובענות ייצוגיות ותביעות נגזרות, כדי לאפשר לשוק לקיים מעין אכיפה עצמית, על בסיס של תכלית כלכלית. אבל אחרי כל זאת, גם לאכיפה הפלילית בשוק ההון יש תפקיד חשוב, והוא לסמן את הקו האדום. הרצת מניות היא קו אדום שכזה, עוד מימי פרשת הבנקאים בשנות ה-80.

פתיחת החקירה הפלילית נגד דנקנר היא, אם כן, בעלת משמעות כפולה: מצד אחד היא מחייבת מתן אמון ראשוני ברשות החוקרת, שיש בידיו ראיות המצדיקות צעד שכזה; מצד שני, חובת ההוכחה - הן המשפטית הן הציבורית - מוטלת כעת לפתחה.