הממונה על הגדלים עסקיים

1. הפרטים המעניינים ביותר בפרשת נוחי דנקנר, לפחות הגלויים, נאמרו בבית המשפט השלום בתל-אביב השבוע, בדיון על שחרורו בערבות של איתי שטרום, הברוקר, הסוחר, המתווך, שלפי החשדות היה שותף עם דנקנר לתרמית בניירות ערך. שימו לב לדברים שאמרה עורכת הדין שמייצגת את שטרום, עו"ד איריס ניב-סבאג (ההדגשות הן שלנו).

"... הטענה היא שהפעילות בוצעה בידיעתו של דנקנר, בהנחייתו ובמימונו. כל השאלה בתיק זה היא שאלה עובדתית. אין מחלוקת שנוחי דנקנר ידע על הפעילות. המחלוקת היא האם הפעילות הזו נעשתה בהנחייתו והאם ביוזמתו ובמימונו. טענת שטרום בתיק זה היא כי אין בסיס ראייתי מוצק. העובדה שזה נעשה בידיעת דנקנר היא לא במחלוקת והשאלה המרכזית היא האם הייתה ביניהם הסכמה או סיכום מראש, ושאלת המימון... כאן אומר הלקוח שלי וכך הציג בחקירה: כל הפעילות שלו לפני ההנפקה נעשתה במימון שלו, בכספי הנוסטרו וביוזמתו.

"שטרום פעל מלכתחילה עבור החברה שלו, עבור ISP ולא עבור אדם אחר. לא עבור נוחי דנקנר, והוא לא היה עושה דברו של נוחי דנקנר...

"בעקבות ההנפקה החברה הפסידה כסף ובסופו של דבר נחתם הסכם הלוואה, מבלי להיכנס לפרטים, לאחר ההנפקה עם נוחי דנקנר, בין שטרום לבין דנקנר, על חלק מההפסדים שנגרמו. חלק מההפסדים שנגרמו זה הסכם הלוואה שנעשה באמצעות עורך דין, והוא נעשה לאחר שנגרמו ההפסדים ובמסגרת היחסים החבריים שבין שטרום לבין נוחי דנקנר...

"שטרום טוען לחפות שלו. הוא טוען לפעילות בתום-לב... אין ראיות על הסכמה מראש. ברור שנגרם נזק כספי בעקבות ההנפקה לשטרום. כל השאלה היא האם הסכם ההלוואה שנחתם בשלב מאוחר יותר, כאשר נגרמו הפסדים וההנפקה נכשלה, משליך אחורה. זו השאלה בתיק הזה...

"אין ראיות ישירות להסכמה, ואין ראיות שהוצגו מעבר לנושא הסכם ההלוואה, שהוא על חלק אחר מהסכום והוא בשלב מאוחר יותר, והוא נובע מהיחסים המיוחדים בין שטרום לבין נוחי דנקנר..."

מהדברים המרתקים הללו אפשר ללמוד כמה דברים ולהעלות כמה תהיות:

■ בין שטרום ודנקנר יש יחסים "חבריים" ו"מיוחדים".

■ שטרום רכש מניות בהנפקת אי.די.בי אחזקות, כך לטענתו, על דעת עצמו, במיליוני שקלים לפחות ואף יותר. הוא ספג, כמו שאר המשקיעים, הפסדים כבדים.

■ במסגרת אותם יחסים "חבריים" ו"מיוחדים" נחתם בין השניים הסכם הלוואה מגובה בעורך דין. מהדברים של הפרקליטה נראה שמדובר בסוג של "פיצוי" על ההפסדים הכבדים.

ומכאן לשאלה הקשה: אם שטרום רכש מניות אי.די.בי על דעת עצמו וספג הפסדים כבדים - זב"שו - זו החלטה שלו, שיישא באחריות. בשביל מה צריך מאוחר יותר "הסכם הלוואה" חתום בינו לבין דנקנר שיפצה על חלק מההפסדים? מה קורה פה? האם זה חילוץ מקורבים שעשו טובה?

מאכער של ניירות ערך בחליפה ובעניבה

2. בדיון על שחרורו, שטרום ביקש צו איסור פרסום על שמו. "לא מדובר במקרה של דמות ציבורית מוכרת שיש אינטרס לגלות זהותה...", נאמר בדיון. "חלק ניכר ממה שהאיש הצליח בעמל רב, בעשר אצבעות הוא בנה עצמו ומאוד מאחורי הקלעים, הוא מאוד הקפיד לא לצאת בפרסום ציבורי. אין לו פרופיל ציבורי, חלק מהעניין הוא הלקוחות. בנקים, חברות ביטוח, שעצם קיומו של חשד כבר ידיר רגליהם ממנו..."

בפיסקה אחת חזרה הפרקליטה 3 פעמים על חוסר העניין "הציבורי" כביכול שיש בשטרום. זה קצת מטעה. שטרום נמצא בדיוק בתפר שבין איש פרטי לכסף ציבורי, בתפר שבין הכסף הציבורי הגדול ששוכב בחברות הביטוח, בגופים מוסדיים, בבנקים, ובין אנשים פרטיים שמשווקים להם מוצרים, ניירות ערך ושאר מיני מאפה של ניירות ערך.

שטרום (44) הוא מאכער של ניירות ערך בחליפה ובעניבה. הוא דוחף את המוצרים למנהלי הגופים המוסדיים וגוזר עמלות שמנות, מאוד שמנות. עד כמה שמנות? לפי הסטטוס החברתי של שטרום, התיווך הזה מאוד משתלם.

שטרום מתגורר בשכירות ברחוב גלי תכלת בהרצליה פיתוח, הרחוב הכי יקר בישראל. זה הרחוב שבו השקיע טדי שגיא כ-140 מיליון שקל ברכישת הווילה של זקי רכיב. זה הרחוב שמאכלס רשימה מכובדת של שמות כבדים, מיליארדרים, כמו האוליגרך הרוסי ליאוניד נבזלין ושורה ארוכה של אנשים שיכולים להרשות לעצמם לזרוק על בית עשרות מיליוני שקלים או שכירות בעשרות אלפי שקלים לחודש לפחות.

מלאכת התיווך בניירות ערך העשירה לא מעט אנשים, רובם פרטיים, את רובם אנחנו לא מכירים. פרשת דנקנר מאפשרת לנו להציץ לדלת האחורית של שוק ההון, הלא מוכרת, הלא נחשפת, שמאחוריה אנשים יודעים איך לעשות לביתם מגזירת עמלות וקופונים מכספם של אחרים. וזה מעלה תהיות, די פילוסופיות, על השיטה העקומה בשוקי ההון, השיטה שבו כספי החיסכון הפנסיוני זורם באופן אוטומטי לניהול של גופי השקעות, שבתורם משתמשים במאכערים מהסוג של שטרום וגובים דמי ניהול אסטרונומיים.

עם שיטה אחרת, עם חינוך פיננסי מוקפד ועם ניהול עצמי של החיסכון הפנסיוני, כל המאכערים היו מיותרים. בסופו של דבר, הוכיחה ההיסטוריה, השקעה במדדים סולידיים, הן של מניות והן של אג"ח לאורך שנים, עדיפה על כל החכמים שמנהלים את כספינו.

3. עו"ד נוית נגב ושותפתה עו"ד איריס ניב-סבאג מייצגות את שטרום. עורכי הדין אלי זהר ורועי בלכר מייצגים את נוחי דנקנר. הצוות הזה ניצח, זמנית, את הפרקליטות במשפטיו של ראש הממשלה לשעבר אולמרט. זה הטופ של הטופ באליטה של עורכי הדין.

עו"ד נוית נגב נחשבת ל"כוכבת" בתחום הצווארון הלבן וניירות ערך. שטרום לקח את הבסט של הבסט. מי שמתגורר ברחוב היקר בארץ וגוזר עמלות של מיליוני דולרים מתיווך בניירות ערך יכול להרשות לעצמו את זה. גם אם הוא הפסיד כמה מיליונים בהנפקה של נוחי דנקנר.

קו ההגנה של נגב ברור מפרוטוקול הדיון: לא היה סיכום מראש, היה סיכום רק אחרי ההנפקה, ולכן אין פה כוונה פלילית להריץ מניות. פרקליטה מיומנת כמוה לא הייתה אומרת זאת סתם; כנראה שהקלטות הסתר של דנקנר החלו רק לאחר ההנפקה ולא לפניה. עכשיו נותר לה רק להסביר מה כללו היחסים "המיוחדים" וה"חבריים" בין דנקנר לשטרום.

אי.די.בי צריכה להתפרק

4. עם כל הצער, עם כל האמפתיה, עם כל ההערכה לנחישות ולעקשנות של דנקנר לנסות להחזיר את חובותיו, עם כל הניסיון שלא לרקוד על הדם, לא להצטרף לעליהום המכוער, עם כל חזקת החפות של המעורבים בפרשה - נוחי דנקנר חייב לוותר על אי.די.בי. המירוץ להשגת נזילות כדי להציל את אי.די.בי בשילוב המירוץ להוכחת ניקיון כפיו, אינם בריאים.

אי.די.בי צריכה להתפרק, להיפרד מצוות הניהול המנופח שלה ולהעביר את נכסיה לבעלי החוב. זה צריך להיות תהליך מהיר ורזה, בעיקר רזה. רזה בטרמפיסטים ש"מתים" להצטרף לחגיגת הפירוק, לרואי חשבון ולעורכי דין שרק מחכים לטרף הזה כדי לגזור קופונים שמנים.

זה המשחק של הכסף הקל בשוקי ההון: עמלות שמנות, גזירת קופונים, יחסים חבריים, יחסים מיוחדים, קליקות סגורות, שמור לי ואשמור לך ושלח לחמך על פני המים - מי כמו איתי שטרום יודע זאת.

eli@globes.co.il