העליון: חיסיון עיתונאי יחול גם על מידע ולא רק על זהות המקור

החיסיון העיתונאי יחול גם על מידע הנמסר לעיתונאי מתוך כוונה שלא יפורסם, ושיש בו כדי לחשוף את זהותו של המקור המוסר את המידע, ולא רק על זהות המקורות המוסרים את המידע - כך קובעים שופטי בית המשפט העליון, בפסק דין תקדימי שניתן היום (ה') בעניינה של צלמת העיתון "מקור ראשון", מרים צחי.

צחי התבקשה על-ידי המשטרה לחשוף תמונות שצילמה בעת התפרעות אנשי הימין בבסיס חטיבת אפרים בדצמבר 2011, שבה הותקף סגן מפקד החטיבה. בית משפט השלום בירושלים הורה לה למסור למשטרה את כל הצילומים, כדי שישמש אותה במסגרת החקירה, ואולם בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וביטל את צו המצאת המסמכים. על כך עירערה המדינה לעליון.

סוגיית גילוי המקורות במקרה זה עלתה בשל טענת הצלמת כי היא הוזמנה לאירוע על-ידי אחד המצולמים, וכי חשיפת כלל הצילומים תביא לחשיפתו. לפיכך, החיסיון חל לפי השקפה זו גם על הצילומים, שהם המידע המצוי בידי העיתונאית.

השופטים אליקים רובינשטיין, יצחק עמית ועוזי פוגלמן קיבלו את עמדתה העקרונית של מועצת העיתונות, שהצטרפה להליך במעמד של ידידת בית המשפט, ולפיה ראוי שהחיסיון העיתונאי יחול גם על תוכן המידע, ולא רק על זהותו של המקור.

"להשקפתי", כתב השופט פוגלמן, "כל פרשנות אחרת תעקר מתוכן את כלל החיסיון העיתונאי שהותווה בעניין ציטרין", שבו נקבעה ההלכה המקורית בעניין חיסיון עיתונאי.

בפרשת ציטרין קבע נשיא העליון דאז, מאיר שמגר, כי לעיתונאי קיים חיסיון המתיר לו שלא לגלות את מקורות המידע שלו. עם זאת, נקבע כי יש אפשרות להסיר את החיסיון, במקרה שמדובר בנושא רלוונטי, מהותי והדרוש לחקירה בהיעדר ראיות אחרות.

"מחופש הביטוי נגזר חופש העיתונות", כתב השופט רובינשטיין, "התנהלות דמוקרטית תקינה כרוכה בקיומם של אמצעים להבאת הדורש ליבון לידיעתו של הציבור. הגשמת חופש העיתונות מותנית בזרימת מידע חופשית ורציפה לציבור. מערכת היחסים שבין עיתונאי לבין מקורותיו היא 'מרכז העצבים' של תהליך זה".

לדברי רובינשטיין, "החיסיון שנקבע בהלכת ציטרין פורש כחל מקום שעיתונאי מתבקש להשיב תשובה ישירה באשר לזהות מקורותיו, אך אינו פוטר אותו מחובות שדרכן ניתן לעקוף את חיסיון המקורות. לפיכך, מקום שמידע אשר נוצר במסגרת מערכת היחסים בין המקור לעיתונאי אינו מוגן, מסירתו למשטרה במסגרת חקירה עלולה במקרים מסוימים להביא לגילוי המקור.

"חיסיון מקורות עלול להיפגע, למשל, באמצעות תפיסת חפצים או מסמכים שיש בה כדי לגלות את זהותו של המקור, כגון פנקס טלפונים, יומן, או מחשב אישי. כך גם באשר לבקשה לקבל פלט שיחות של עיתונאי".

רובינשטיין קבע כי "צמצום החיסיון העיתונאי לשאלות ישירות שנשאל העיתונאי באשר למקור, כפי שפורשה לעתים הלכת ציטרין, עלול שלא להגשים את התכלית אשר לשמה נקבע. מקום שגילוי מידע עלול להוביל לחשיפתו של המקור, ראוי כי יחול החיסיון".

כל זאת, ביחס למידע שעלול לחשוף את המקור, אך לא ביחס לכל סוג של מידע שברשותו של עיתונאי. במקרה הנוכחי הורה בית המשפט לקבל חלקית את ערעור המדינה ולהחזיר את הדיון לבית משפט השלום, כדי לבחון אם המקרה עומד בכללים המאפשרים את הסרת החיסיון, לאחר שהעליון קבע כי החיסיון חל במקרה זה.

עו"ד חגי אולמן ממשרד יהודה רוה שייצג את העיתון מסר: "זהו פסק דין פורץ דרך המרחיב את החיסיון העיתונאי באופן משמעותי ומאפשר חיסיון על המידע עצמו ולא רק על מקורות המידע. אני מקווה ומעריך כי בעקבות ההחלטה רשויות החוק ישנו את דרכן ויפסיקו להתבסס על הסרת חיסיון עיתונאי לצורך התחלות של חקירות. גם ובמיוחד כאשר מדובר על חקירות דרמטיות, על המשטרה מוטלת החובה לחקור ככל יכולתה את המקרה, בטרם היא פונה לחשיפת המקורות שבידי העיתונאי". (רע"פ 761/12).