"התכנון במרכז הארץ אינו נותן מענה לבקושים ויש חוסר הלימה בין תכנון יחידות דיור מאושרות לכמות האוכלוסייה. כדי שתהיה תחרות צריך פי 4 יותר קרקעות לבנייה", כך אמר היום פרופ' צבי אקשטיין, דיקאן בית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי בהרצליה וולשעבר משנה לנגיד בנק ישראל, בסמינר בנושא "דיור בר השגה" של מכון גזית-גלוב לחקר הנדל"ן במרכז הבינתחומי הרצליה.
"אנחנו המדינה המערבית היחידה שהמדינה אינה מוכרת קרקעות באזור המיועד לבנייה", הוסיף אקשטיין, "אנחנו מקטינים את היזמות וזה גורם דומיננטי לכך שבאזורים בהם יש ביקוש גבוה לא נראה בנייה רבה. המדינה מתמרצת בנייה למסחר לעומת בנייה למגורים על ידי גביית ארנונה המהווה את מקור ההכנסה המרכזי לעיר שנותן שירות לתושבים. בת"א משרדים משלמים פי 5 יותר ארנונה מאשר מגורים והעירייה צריכה לתת להם פחות שירותים. על פי הבנתי, אין מדינה מערבית עם פערים כאלה. העסקים משלמים הרבה ארנונה אבל קונים בכחצי מחיר את הקרקע".
לפי אקשטיין, "מנקודת הראות של המגורים, העיריות לא נוטות להגדיל את כמות המגורים במרכז הארץ. כשעיריית תל אביב לא רוצה שיבנו באזור מסוים לא בונים בו. יש מקום לשנות את תמהיל התמריצים לעיריות כדי שיהיו מעוניינות במגורים ולא בעסקים וגם יש לחייב את העיריות לתכנון מגורים בעיר. אם לא נגרום לכך שמחירי הדיור ביחס לשכר הממוצע יהיו בסדר גודל שתואם לו, היכולת שלנו לתת דיור בר השגה לאוכלוסיות החלשות תהיה יותר קשה כי הסבסוד יהיה יותר גבוה".
אקשטיין הרחיב בנושא דיור בר השגה ואמר: "דיור בר השגה זה הפער בין עלות הדיור להכנסות והוא מתמקד בפער הגדול הנמצא בקרב האוכלוסייה החלשה בישראל ומתחבר לנושא אי השוויון בישראל. ישראל נמצאת גם במקום כפול בניגוד לעולם ביחס בין מחיר דירה לשכר החודשי הממוצע וגם ביחס המחיר למ"ר, ובכך מצבנו יותר חמור. יש איזור גיאוגרפי מרכזי עם עיר אחת ועליית המחירים נובעת ברובה מכך. למעשה, בצפון ובדרום המחיר למ"ר תואמים למחיר הבנייה. המחיר עולה במרכז משום שהפעילות הכלכלית והתרבותית בו מושכת את האנשים להגיע לשם".
קלרה צברגל, מנהלת סקטור בניה ונדל"ן, בנק הפועלים התייחסה להיבט הפיננסי במימון ענף הנדל"ן ואמרה: "יש חוסר במתן כלים ממשלתיים בתחום הדיור הציבורי וזו אחת הסיבות המרכזיות לעליית המחירים. מבחינת מימון ישנה מגבלה שהבנקים מטילים, אין אפשרות לתת אשראי לענף הנדל"ן. מבחינת בנק ישראל, כל עוד אין לנו רשת ביטחון שמבטיחה מחיר מינימום לפי הכנסה זה לא ישפיע על הכנסת ההון. אם לא תהיה רשת ביטחון שתבטיח קנייה אז היצע הקרקעות ישאר ללא בנייה. פתרון מימוני נוסף הוא שילוב כלים - מימון של בנקים יחד עם גופים מוסדיים על ידי הקצאת הון נמוכה".
חנן מור, יו"ר קבוצת חנן מור שהשתתף גם הוא בסמינר, אמר כי "מחירי הדיור והקרקעות עלו בכל הארץ, מחירי השכירות עלו והם ימשיכו לעלות. הרווח היזמי קבוע ויש עליית מחירים בשלושת המרכיבים המרכזיים: עלות הקרקע, עלות הבנייה ועלות ההיטלים. לא תוכננו דירות ופתרונות דיור לצרכים של המאה הנוכחית בה נראה גידול בתוחלת החיים. מדינת ישראל מנעה 15 שנה תכנון בעיר אך העיר בכל העולם המערבי מספקת מגוון אפשרויות, חינוך, תרבות ולכן צריך לדעת איך לתכנן גם בתוכה. צריך דירות קטנות ולפתח את מרכזי הערים לגובה. במכונת הנדל"ן הישראלית אין ראש ואין זנב, אף אחד לא מוביל כלום. יש גם בעיה קשה של בנייה אין עובדים, אין הסדרה של התחום הזה. אין אחריות היררכית אחת שתנהל את מדיניות הדיור וללא עניין של המדינה בגוף כזה לא נוכל להשיג דיור בר השגה".
פרופ' אלן מלאך, עמית מחקר, מכון ברוקינגס ועמית מחקר בכיר, מכון לקידום הקהילה, וושינגטון די.סי, הוסיף כי "בישראל קיים פער מבני בין שיעורי ההכנסה למחירי הדיור. יש לאפשר מדיניות שתאפשר דיור בר השגה באמצעות משכנתאות למשל. בכל חברה מתפתחת יש פער גדול בין שיעורי ההכנסה למחירי הדיור ולאפשרות לרכוש דירה. במרכז, ובתל אביב במיוחד, הפער הוא עצום מאחר ועלות בניית בית גדולה והמשכורת נמוכות יחסית למחירי הדירות. יש לסבסד את מחירי הדירות ובכך לאפשר גם לשכבות החלשות יותר לרכוש דירה. היה ניסיון לעסוק בפיזור אוכלוסיה, אך ההבדל בין הפריפריה למרכז נשאר כפי שהיה. לא ניתן לעסוק במדיניות פיזור אוכלוסיה משום שמדיניות זו לא עבדה בשום מקום בעולם".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
