אלישה קיז עם אלבום חדש שכוחו בביצוע, בהגשה ובנוכחות

אלישה קיז, תכף בת 32, אחרי נישואים למפיק העל סוויז ביטס ולידת בנם הראשון - אג'יפט, יצרה אלבום חמישי שמופק לעילא. הוא עדכני במידה, עם אסתטיקה עדינה של היפ-הופ אלקטרוני ועם הפסנתרים והמקלדות שלה, ובעיקר משאיר הרבה נפח בחזית לקול ולשירה שלה. למרות המוני מפיקים שעבדו כאן, כולל בעלה, ולמרות שלל שותפים לכתיבה, ביניהם אמלי סאנדה, ברונו מארס ופרנק אושן, למרות הופעת אורח רק סבירה של ניקי מינאז' ואחת מבורכת של מאקסוול, קיז מנהיגה אלבום שעיקר כוחו בביצוע ובהגשה ובנוכחות המובהקת שלה. יש משהו מרענן בלשמוע כוכבת-על עכשווית שלא מתכתבת כלל עם עולמות הדאנס הדיוויד גואטאי או הלאטין-היפ-הופ-פופ הדורסני סטייל פיטבול. קיז תמיד הייתה נשמה עתיקה, אבל היום במיוחד מבורך לשמוע אלבום שהוא עדכני טכנולוגית, ושבמקום להדהד לך זוועות מגיהינום הפופ הנוכחי נוסח ריהאנה או גאגא, מעורר זיכרונות בעיקר מארית'ה פרנקלין וסטיבי וונדר.

זה אלבום נעים נורא, כייפי, ולראשונה אצל קיז גם סקסי לפרקים. הבעיה היחידה היא היעדרם של שירים באמת גדולים. מעניין להשוות את החומרים הבינוניים של קיז לאלו באלבומה הטרי של כריסטינה אגילרה. שתיהן זמרות מעולות, אבל בעוד אגילרה משנמכת עצמה בחנופה לילדים ולמצעדים ולרחבות, קיז נותרת נאמנה למרכיבים הקצת דודתיים שתמיד היו אצלה. ולכן, אלבומה אולי לא באמת לוהט, אבל הוא דוגמה נדירה לשלם שלגמרי עולה על סכום חלקיו.