גסיסה אטית

במה שנשאר מהטקסטיל הישראלי, מועסקים כיום כ-11,000 איש - כך לפי יו"ר איגוד תעשיות הטקסטיל בהתאחדות התעשיינים, רמזי גבאי. לפני כ-20 שנה, טרם חשיפת הענף למוצרים מיובאים מהמזרח הרחוק, הועסקו בו פי חמישה.

הקריסה באה במהירות: מבני ענק שנזנחו ונותרו שוממים באזורי תעשייה בפריפריה עוד עומדים על תילם, מעידים על ענף שגווע על מזבח התחרות. אלה מבין תעשייני הטקסטיל שעוד התעקשו להישאר ולשרוד בו, העתיקו את הייצור למדינות ערביות בגלל כוח עבודה זול. אחרים שהמשיכו לייצר טקסטיל כחול-לבן שקעו במלחמת הישרדות, עם יבוא מתחרה מהמזרח הרחוק ומחירי ייצור בלתי אפשריים, בייחוד עם ההתייקרויות הבלתי סבירות של המים והחשמל.

בלי קשר להחלטה של כיתן על הפסקת הייצור בישראל, אך לפני ימים אחדים יצאו לא פחות מ-33 תעשיינים בענף הטקסטיל למה שהגדירו כ"קרב אחרון" למען הצלת המעט שנשאר מהענף: הם עתרו לבג"ץ בדרישה שיבטל את הצו שנחתם בחודש ספטמבר בידי שר האוצר, יובל שטייניץ, ושר התמ"ת, שלום שמחון, להסרת ההגנה המכסית שגובהה 12% על טקסטיל מיובא, החל מינואר הקרוב.

המכס הזה, כך לטענת תעשייני הטקסטיל בארץ, הוא קו ההגנה האחרון של מדינת ישראל לענף הגווע. הסרתו, הם מאיימים, תהיה המסמר האחרון בארון הקבורה של ענף שלם שגוסס כבר שנים.

כיתן היא מותג וסמל, והארכיבים מציעים תמונות בשחור-לבן שצולמו ב-1958, עוד כשפנחס ספיר היה שר המסחר והתעשייה ובא לדימונה כדי לחנוך את המפעל שהיום, 54 שנה אחרי, נכנס לרשימה ארוכה של מפעלי טקסטיל שהיו ואינם עוד.

אם מכסי המגן יוסרו כמתוכנן בתחילת השנה, לא מן הנמנע שבתוך חודשים אחדים מפעלים נוספים יכריזו על כניעה במלחמת ההישרדות המתמשכת ויניפו בד לבן. לא כמו כיתן, שהשם והמוניטין עושים לה את הכותרת ואת הדרמה, אלה יגוועו וימותו ביבבה קלושה. אלה מתפרות קטנות, שמעסיקות עשרות בודדות של עובדים, רבות מהן בפריפריה ואין להן שם קליט ומוכר.

אייל ינאי, מנכ"ל משותף ב-BDI, העריך היום (א') כי מגמת מעבר ייצור הטקסטיל מישראל לחו"ל תימשך. מנתונים שהביא בסקירה שהכין עולה כי היקף היצוא השנתי של הענף בארץ הסתכם ב-2011 בכ-717 מיליון דולר, לאחר שחל בו קיטון של 8% ביחס לשנת 2010. לפי נתוני מכון היצוא, מדובר בכ-900 מיליון דולר ב-2011.

מול הנתונים האלה, היקף היבוא של מוצרי טקסטיל לישראל מסין בלבד הסתכם אשתקד בכמעט חצי מיליארד דולר.