ניתוח מיוחד: מה עומד מאחורי ההסדר של ערוץ 10?

1. במונחים של טלוויזיה, ההפקה הזו הייתה מכונה "סוגה עילית בז'אנר מיוחד". מסיבת העיתונאים שנערכה אתמול (א') בבית העיתונאים בתל-אביב, שבמרכזה עמד איל הקוסמטיקה רון לאודר, הייתה אירוע מושקע ומופק היטב. הנהלת ערוץ 10 כולה הונחתה להגיע במיטב מחלצותיה.

המנהלים האלה, שאחת לחודשיים שכרם מקוצץ, ושהמיומנות העיקרית שלהם היא למצוא כסף ליצירה בחריצי ספת הסלון, הגיעו בעניבות ובשמלות ערב שחורות. במקום הוצבה מאפרת בכירה מטעם הערוץ ל"תיקוני צבע", והאולם היה מלא מפה לפה במצלמות טלוויזיה ובפלאשים בוהקים.

את התפאורה המושלמת ביותר סיפקו, לצד נציגי העיתונות שדיגמנו עניין מתבקש, בעיקר עובדי הערוץ ובהם עיתונאים בכירים ביותר. אלה, כמו בגמר מתוקתק של "הישרדות VIP", עמדו בתשואות כשהטאלנט חתם על דפי המתווה שהציעה ועדת לוקר להצלת ערוץ 10 (בערוץ נשבעים שזה היה מסמך אותנטי ולא אביזר של ההפקה).

הדבר האחרון ששידר האירוע הנוצץ הזה היה מחסור בכסף. במיוחד לאור העובדה שלאודר, בחליפת פסי סיכה וממחטת משי בכיס, הודיע כי הוא מסכים לכל הדרישות הנוספות של האוצר. לטובת העובדים, לטובת הערוץ. מחיאות כפיים. ראיון לערוץ 1 עם יו"ר ועד העובדים התומך.

שעות ספורות לפני מסיבת העיתונאים, בבוקר אותו יום, הודיעו מלשכת מנכ"ל ראש הממשלה לראשי ערוץ 10 כי הארכת הזיכיון שתינתן לא תהיה ל-3 שנים - כפי שהבטיח הראל לוקר רק לפני שבוע, אלא לשנתיים בלבד.

ובכל זאת, בעידודם של אנשיו בישראל, אבי בלשניקוב (יו"ר הדירקטוריון) ומיכל גרייבסקי (יו"רית ועדת הכספים של הדירקטוריון), לאודר החליט לקיים את האירוע. גם כי הוא רצה להעביר מסר על ההסברה הישראלית, מתוקף תפקידו כנשיא הקונגרס היהודי העולמי, וגם בכדי לנעוץ סוף-סוף את הסיפור הזה של הצלת הערוץ - כדי לקבוע בתוך בליל הדיסאינפורמציה וגלגול האחריות ממשרד למשרד, עובדות ברורות.

ערוץ 10 לא הוכיח אתמול רק יכולות הפקתיות, אלא גם עיתונאיות. בלשניקוב וגרייבסקי, שכבר הסכימו לכל ההסדר שבוע לפני ללא הטקס, עיצבו פה סיפור, נתנו לו פנים ברורות של הגיבור שמוכן להקריב למען הערוץ, המחיזו לעיני התקשורת את האקט ההרואי, וסימנו אשם ברור, מבלי לנקוב בשמו - ראש הממשלה בנימין נתניהו.

2. האשמתו של ראש הממשלה בסיפור ערוץ 10, ולמעשה בכל מה שמתמוטט בתקשורת הישראלית, כבר הפכה לריפלקס מיידי. אין עוררין על כך שאם היה רצון אמיתי בלשכת ראש הממשלה לפתור את סיפור הערוץ, הכול כבר היה מסתדר.

כל עובד בערוץ זוכר את ועדות הכלכלה שהתפוצצו מסיבות לא ברורות, את המסמכים שהעלו אבק על שולחנו של שר האוצר ואת הכרזתו של שטייניץ כי הוא יקים ועדה בראשות מנכ"ל המשרד של הבוס. 45 יום הקציב שטייניץ לוועדה, עברו 90 יום, ואולי רק הערב (ב') תהיה חתימה.

אלא שמעבר לזה, הסיפור האמיתי של ההשתהות הזו הוא חוסר עניין ברור של לוקר בסיפור. הוא לא מבין למה הוא צריך לעסוק בענייני ערוץ טלוויזיה. הוא לא מבין בזה, לא מתעניין בזה, ונראה לו שהמדינה זקוקה לעשייתו בנושאים הרי גורל הרבה יותר. העניין הוא שהוא יודע שברגע שהוא ייאלץ לקבל החלטה, הסיפור הזה עלול להפוך בעייתי. בעיקר מסיבה משפטית.

מי שמלווה את הסיפור הזה מרחוק לאורך כל הדרך, ולמעשה מכתיב את הקצב שלו, הוא המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד אבי ליכט.

לליכט יש חלק מרכזי בסיפור הזה, הרבה יותר מאשר לראש הממשלה. הוא לקח חלק בישיבה שקיימו ראשי ערוץ 10 עם היועמ"ש יהודה ויינשטיין בשבוע בעבר. הוא מכיר את הבג"ץ שיש לקשת ולרשת נגד ההתעלמות מאי-העמידה של ערוץ 10 במחויבויות, והוא שקבע כי אין לתת רישיון בתקופה זו שלפני חילופי שלטון. אומרים שיש לו גם חלק בהחלטה לא לתת הטבות נוספות לזכייניות ערוץ 2. ליכט רוצה להציל את ערוץ 10, אבל יותר מזה הוא רוצה להציל את עורם של מקבלי ההחלטות בסוגיה.

לכן, לא משנה מה רצונו של ראש הממשלה, כדי לדעת שהם משיגים את התוצאה הטובה ביותר, לוקר ואנשי האוצר עושים מה שעושים כדי לייעל משא-ומתן - מחכים לרגע האחרון באמת.

3. הערב צפויים ראשי ערוץ 10 לקבל בכל אופן את המתווה של לוקר, גם אם אין הוא אופטימלי. גם שנתיים זה בסדר, למרות שבמהלך כל היום אנשיו של לאודר, בלשניקוב וגרייבסקי, התלבטו בסוגיה.

אחרי הכול, קיצור של הזיכיון מקצר את האופק ומשנה את התוכנית העסקית. לאודר ייתן ערבות אישית של 10 מיליון שקל, הערוץ ייתן ערבות נוספת של 50 מיליון שקל ובתמורה, המדינה תיתן הלוואה לערוץ של 65 מיליון שקל ותבטל את דמי הזיכיון והתמלוגים לכל זכייניות הטלוויזיה המסחרית. אחריה יזרים לאודר 80 מיליון שקל ובכללם דמי הפצה על שירות העידן .

הרכבת של לאודר, בעל המניות הדומיננטי כרגע של הערוץ, כבר דוהרת. הוא לא יעצור אותה עכשיו. אפשר להיות ציני עד כמה שרוצים, אין עוד הרבה אנשים בעולם שהיו מוכנים להפעיל ערוץ טלוויזיה בישראל. הרי היה לו הרבה יותר פשוט להיות שלדון אדלסון ולהקים עיתון ללא רגולציה לחלוטין. אבל הוא כבר בערוץ 10, הוא מעמיק את אחיזתו באתר נענע10, הוא מוכן לשים עוד עשרות מיליונים בהשקעה הזו, וכנראה גם להפסידם.

תהיה סיבתו אשר תהיה, לאודר כאן כדי להישאר. לאודר, ובעיקר בלשניקוב וגרייבסקי המסורים, יודעים ששנה מהיום, לאחר שימחקו כל ההפרות של ערוץ 10, הם יוכלו שוב לחדש את בקשתם לקבלת רישיון. בקצב הזה התחנה הבאה תהיה ערוץ ללא מכרז, ב-2014.

4. אם אכן המשבר הזה יסתיים הערב, והערוץ ינצל לפחות לעוד מעט זמן, יש כמה לקחים שלמדנו. ראינו שאכן, אין רצון אמיתי לסייע לתקשורת בישראל. שאולי זה הקרב המאסף שלה, שאחריו כבר איש לא יקבל עוד זרוע מושטת ולו הקצרה ביותר. למדנו, שהממשלה מדלגת מעל ראשו של הרגולטור כשהיא רוצה ומבטלת אותו לחלוטין, וגם שעיתונאים יכולים להקים ועד עובדים.

מעל לכל, הלקח החשוב (והוא הודגש במסיבת העיתונאים של רון לאודר), הוא שזה לא עניין של כסף, לא של עובדים, ולא של תקשורת ודמוקרטיה. הכול אישי. וברגע שאיל ההון מישיר מבט לעברו של מקבל ההחלטות הישראלי - הכול יכול להשתנות.