מי יעצור את גנבי הסוסים

גל מחטפי השכר לו אנו עדים בשבועות האחרונים, ערב כניסתו לתוקף של חוק שכר הבכירים, הוא אולי חוקי - דבר הטעון עדיין הוכחה - אך ריחו הרע נודף למרחוק. עשרות מנהלים בכירים מיהרו להבטיח תנאי העסקה מופרכים לעתים, ביודעם היטב כי בעוד שבוע ייכנס לתוקפו תיקון 20 לחוק החברות.

מדובר בתיקון אשר ידרוש מהם, בין היתר, לשכנע רוב מקרב ציבור המשקיעים לאשר את תנאי העסקתם. נהמר כי לאיש מבין המנהלים המעורבים במחטפי השכר האחרונים אין סיכוי רב כי שכרו הנוכחי יאושר בידי בעלי מניות המיעוט. בעיקר אמורים הדברים לגבי צמד המנהלים השכירים של החברה לישראל - המנכ"ל ניר גלעד והיו"ר אמיר אלשטיין, האחראים למחטף הגדול מכולם.

האם אפשר למנוע את התופעה המגונה של מחטפי השכר? שני השחקנים המרכזיים שיכולים לנסות ולפעול כדי לטרפד את המהלך הם הגופים המוסדיים - מנהלי חסכונות הציבור, ורשות ניירות ערך.

אל תצפו שהמוסדיים יילחמו. ראשית, למוסדיים אין הרבה כוח במקרים של אישורי שכר למנהלים שאינם בעלי עניין. בהחלטות הדורשות רוב רגיל, מי שקובע בסופו של דבר הם בעלי השליטה בחברה, וניתן להעביר את שכרם של המנהלים גם ללא תמיכתם (המצב ישתנה כאמור לאחר כניסת חוק שכר הבכירים).

אם היה בשוק ההון אקטיביזם מוסדי אמיתי, הם היו יכולים לזעוק, לאיים בחרם או בסנקציות כנגד חברות שמצפצפות כך על המשקיעים. אבל המוסדיים עסוקים בלריב על הסדרי החוב - אין להם מספיק אנרגיות כדי לריב גם עם החברות שאצלן העסקים עובדים טוב (באופן יחסי).

וחמור מכך - המוסדיים עצמם לוקחים חלק בשערוריית השכר הנוכחית, ויעידו על כך המקרים של עידו נויברגר, מנכ"ל דש איפקס, לו אושר השבוע מענק מפנק בגובה 2.5 מיליון שקל; עמית ורדי מלידר שוקי הון, שזכה באחרונה להסכם שכר בהיקף 1.4 מיליון שקל בשנה ומענקים נוספים בשווי מיליוני שקלים; איזי כהן, מנכ"ל כלל ביטוח, לו אישרה החברה שכר של 3.1 מיליון שקל בתוספת מענק שנתי של עד 6.5 מיליון שקל; ואייל לפידות מהפניקס, שממתין לאישור הלוואה של 40 מיליון שקל מהחברה בה הוא עובד.

האם ידי רשות ני"ע כבולות?

ומה באשר לרשות ני"ע? זו אינה אוהבת בלשון המעטה את המחטפים הללו. "'גניבת הסוסים' שאנו חוזים בה היא דוגמה נוספת להיעדר מנגנון שוק בשוק ההון בישראל", אמרה אתמול עו"ד שיראל גוטמן עמירה, מנהלת מחלקת תאגידים ברשות ני"ע.

הרשות אמנם הוכיחה באחרונה כי אינה נרתעת מעימות חזיתי בחקירת טייקון (נוחי דנקנר), אולם לא ברור אם יש בידיה כלים וסמכות לעצור את המחטפים האלה, שנעשים לכאורה לפי חוק.

יחד עם זאת, החברות צריכות לקחת בחשבון שכאשר רגולטור אומר שהוא אינו מרוצה, זו אינה סתם חוות דעת. זו דרכו המנומסת להגיד: 'הפנקס פתוח והיד רושמת', או במילים אחרות - שהוא מסמן אותך ויזכור בעתיד כיצד אתה מתנהל.

לכן, גם אם אין דרך חוקית למנוע את מחטפי השכר האחרונים, מוטב לחברות הציבוריות שרואות עצמן כבעלות ממשל תאגידי תקין, ושמעוניינות באמון המשקיעים כמו גם ביחסים תקינים עם הרגולטור, למשוך את הצעות השכר. ויפה שעה אחת קודם.