קלף המיקוח של אסד

שר החקלאות הסורי לשעבר, אסעד מוסטפא, ישב באולפן אל-ערבייה ולא חסך השמצות מהבוס שלו לשעבר, הנשיא הסורי בשאר אסד. מוסטפא כינה את אסד "משוגע" והביע את ביטחונו כי ביום פקודה, ישלוף המשטר העלאווי את נשק יום הדין וישתמש בו נגד המורדים.

הישגיהם של אנשי האופוזיציה הסורית בגולה מוגבלים מאוד, אבל בתחום אחד השפעתם רבה - הם הצליחו לזרוע את הבהלה המקווה בקרב מדינות המערב, ולשכנע אותן כי החשש שהמשטר ישתמש בנשק כימי או ביולוגי נגד המורדים מציאותי מאי פעם.

ההנחה שברגעיו האחרונים יצווה אסד על אנשיו לחלץ מן המחסנים את הנשק הבלתי-קונבנציונלי, נמהרת מדי. מנהיג שבורח ומנסה להציל את עורו, את אשתו וילדיו, אינו עסוק בתכנון הרג המוני, אלא בהישרדות. שאיפתו הפוכה, בסיסית ופשוטה. הוא מחפש לחיות, ולא להירשם בדברי הימים לצד אדולף היטלר. איש לא יוכל להעניק לאסד חנינה או מקלט, אם הוא יהיה מבוקש למשפט האומות. זהו ניגוד משווע לדימוי הקורבן, שאותו מטפח משטרו בעקביות מאז פרוץ המרד.

ומדוע לבזבז אמצעי יקר-ערך אם אפשר להסתייע בו כקלף-מיקוח, שבאמצעותו עשוי אסד לקנות את חייו. תמורת מסירתו למדינות המערב, או התחייבות להתפרק ממנו, עשוי נשיא סוריה לדרוש את חירותו ואף לזכות בה. הפסיכולוגיה של עבריין נמלט חלה גם במקרה הזה. חייו חשובים ממותם של אחרים.

דרך רציונלית גם במצבי חולשה

בצמרת הישראלית חוששים לעתים, כי הנשק הכימי שיש לסוריה יועבר לחיזבאללה. אלא שהארגון השיעי יהיה האחרון מכולם בסדר העדיפות של הידיד בשעת מצוקה. אין ביכולתו של חסן נסראללה לספק למשפחת אסד מקלט או הגנה בלבנון, שבה פועלים האמריקנים, הצרפתים, הסעודים ושאר אויבי דמשק באין מפריע.

איראן, ואיתה עיראק ורוסיה, הן מועמדות ריאליות יותר להיות מקלט עבור הנשק הכימי הסורי. במקרה זה, יחליפו מאגרי גז החרדל וגז העצבים סארין ידיים, אבל יישארו בידי מדינה ריבונית.

תמות נפשו עם פלישתים? ספק רב אם זה יהיה המקרה אצל בשאר. העבר הלא-רחוק הוכיח, כי מנהיגים ערבים אינם ממהרים להתאבד ברעש ובצלצולים ברגע האמת. סדאם חוסיין, שעליו אמרו כי בגבו אל הקיר הוא עלול לשגר טילים נושאי ראש נפץ כימי לעבר שכנותיו ששיתפו פעולה עם אמריקה, העדיף להסתתר במערה תת-קרקעית, ומשם לנהל את הקרב האחרון על חייו.

את מאגרי הנשק הכימי שלו מסר חוסיין בהיחבא לידידו אסד. מועמר קדאפי, שעליו אמרו כי ברגעיו האחרונים הוא יתאבד בירייה בראשו וישכים לרצוח את הבא להורגו, נלכד ללא קרב במנהרת ביוב. אם גם יומו של נשיא סוריה יבוא, אזי אסד, החילוני, הלא-משיחי - ינהג קרוב לוודאי כמותם.

המשטר הסורי כבר הראה בעבר את דרכו הרציונלית, אף במצבי חולשה. לאחר שהותקפו מתקני הגרעין שבנה במחוז דיר א-זור, והחשודה המיידית הייתה ישראל, הבין בשאר כי אין באפשרותו להוציא לפועל פעולת תגמול הולמת - ובלע את הצפרדע.

במלחמה בעיראק פעל אסד מאחורי הקלעים כדי להכשיל את האמריקנים. כאשר איימו עליו בפעולה צבאית, הוא לא התגרה ולא מתח את החבל. במקום זאת הוא הוריד פרופיל, ופנה לתמוך במורדי אל-קאעידה בדרכים נסתרות מהעין.

הדיון על הנשק הכימי, שבו משחקות גם ישראל וארצות הברית תפקיד מרכזי, מרחיק מאיתנו את הסוגיה המהותית יותר, הנוגעת לסוריה ביום שאחרי. אם יגיע היום הזה, יתגלה פתאום כי הנשק להשמדה המונית אינו הגז שבידי אסד, אלא המתיחות בין פלגי האופוזיציה.

היום הם נלחמים זה לצד זה, אבל אם יצליחו במשימתם, תיפול דמשק בידי לוחמי מיליציות חמושות, חלקן ג'יהאדיסיטיות, שעולם הערכים שלהן מבוסס במידה רבה על אלימות, ואת דעתם הם מביעים דרך לוע הקלצ'ניקוב.

העם הסורי, המדינות השכנות לו, המזרח-התיכון כולו - עלולים עוד להתגעגע לשלטון מרכזי יציב בדמשק, עריץ ככל שהיה.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל