קבלו טעימה משתי מסעדות מהכיכר הדרומית ומהכיכר הצפונית של ת"א

סרדיניה בכיכר קדומים

כשהייתי נער, אולי אפילו ילד, הקפדתי לקרוא בכל שבוע את ביקורת המסעדות של ר. איסטניס, הלא הוא רנה מוקדי המנוח, מבקר המסעדות המיתולוגי של הארץ. כן, דניאל רוגוב ז"ל לא היה מבקר המסעדות המיתולוגי הראשון של העיתון הזה. למיטב זכרוני, לא פסח מוקדי מעולם על התייחסות קצרה למצבם של חדרי הכבוד באף מסעדה שבה ביקר.

נזכרתי במנהג החכם הזה בערב הגשום שבו ביקרתי במסעדת סרדיניה בכיכר קדומים ביפו.

כמה דקות אחרי שהגענו למסעדה, ביקש בני הקטן להתפנות. המלצר ליווה אותנו בנימוס לחדרי השירותים שנמצאים הרחק מהמסעדה עצמה. לפחות בערב הסוער ההוא זה נראה רחוק. שני התאים היו תפוסים כך שלא יכולתי להתרשם ממצב הניקיון בהם. חדר הכניסה נראה סביר.

הילד השתין ליד העץ.

בסיבוב הבא שכחנו לפנות אל המלצר. יצאנו לבד אל הגשם והרוח. השירותים היו נעולים. העץ קיבל עוד מטח.

לא הייתי מזכיר את עוללות השירותים הללו, אלמלא היו מעין משל קטן על המסעדה שמשתמשת בהם (עושה רושם שהשירותים היו שם עוד לפניה).

סרדיניה היא בעצם חור קטן בקיר העתיק שבו היא שוכנת. חלל המסעדה הקטן מספיק למטבח בלבד, בתוספת בר קטן ומסביבו ארבעה או חמישה כיסאות. נסו להזמין דווקא את הכיסאות האלה אם אפשר. החדר שבו הם נמצאים הוא פשוט מקסים. אחרת, אולי כדאי לחכות לקיץ. ולאו דווקא בגלל השירותים.

מבחינתי האישית, בתור נוסטלגיסט חסר תקנה, הרעיון הישן של שולחנות קטנים מכוסים במפות משובצות באדום-לבן הוא בהחלט שובה לב. מסעדת סרדיניה יושבת בליבה של אחת הכיכרות הכי רומנטיות בארץ. אלא שסגירת החורף המכוערת, גורמת כמובן לכך ששום כיכר יפה או מפה משובצת לא יוכלו לשוות למסעדה כלשהי חן כלשהו. זהו בהחלט תענוג מפוקפק לשבת בתוך אקווריום זכוכית כשהגשם, או השמש, מכים בגג הפלסטיק שלו. לו לפחות הייתה המזרקה העצובה שבין השולחנות פועלת.

ירקות תשושים

סרדיניה זכתה לביקורה המלכותי של משפחתי הלוחמת אחרי שאחי הצעיר והמעודכן שאל אותי האם כבר ביקרתי בשתי המסעדות שכולם מדברים עליהן עכשיו בתל-אביב. אז אחרי שמחקתי את אואזיס מהרשימה כבר בשבוע הקודם, התפניתי לטפל גם בסרדיניה.

התחלנו במגש אנטיפסטי נדיב ומגוון להפליא. אל הירקות המסורתיים הצטרפו גם לא מעט פרוסות נקניקי סלמי, קופה (צוואר לבן) ומורטדלה ואפילו כמה כדורי מוצרלה, שתי פרוסות פקורינו ועיגול גורגונזולה. כל אלו לוו בפוקצ'ה חמה וטובה ויכלו בקלות לזכות בתואר מנת האנטיפסטי הטובה בעיר אלמלא סבלו הירקות עצמם מתשישות קלה, שלא פסחה כמעט על אף אחת מהבחירות המקוריות, פחות או יותר, של השף הנחשב רועי סופר. והרי בינינו, זה מה שהמטבח מכין בעצמו, לא את הגבינות והנקניקים. חבל. זו מנה ענקית וזוג יכול בקלות להסתפק בה, גם בהתחשב במחירה המבהיל. גם למחיר לא הייתי נטפל אלמלא לא התבלבל המלצר כשביקשנו עוד פוקצ'ה קטנה והודיע מיד שזו תעלה לנו 15 שקל נוספים. למה ככה? 98 שקל לא מספיקים?

אחרי האנטיפסטי הגיע פיצה מרגריטה בסיסית ומספקת ומנת פילה מוסר צרוב שהונח על תלולית ריזוטו עגבניות והיה טעים למדי.

אבל השוס הגדול הגיח דווקא מגזרת הקינוחים. אם אנשי סרדיניה לא ייעלבו, אכתיר אותם כאן כבית קפה הכי טוב שהייתי בו מזה זמן. לא, זה אינו בית קפה וממילא פתוח כאן רק בערב, אבל שני קינוחים טובים כאלה לא אכלתי מזמן. מנת עוגת השקדים הרכה שלוותה בקרם שוקולד חם, גלידת אמרטו ודובדבני אמרנה משומרים הייתה כל-כך מושחתת עד שכמעט לא השאירה מקום למנת הפנקוטה ערמונים, שלוותה בכדור גלידת מנדרינות, שברי ערמונים מסוכרים וקוביות פירות הדר טריים. אבל לא ויתרנו ובצדק. שתי מנות עשירות, ענקיות וטעימות כל-כך לא פגשנו מזמן.

כשיצאנו החוצה כבר ויתרו חברי להקת ה"קאברים" על המלחמה האבודה בכיכר הריקה וכיסו את הציוד בניילון.

סרדיניה היא מסעדה לא רעה בכלל אבל נדמה לי שצריך להשגיח ולהתאמץ קצת יותר בגזרת האוכל, ליישר קו עם הקינוחים הנפלאים, לא לגבות תשלום על לחם נוסף כשהמנה שהוא מלווה פשוט דורשת עוד ממנו ולהשגיח היטב על הירקות. עוד מקצה שיפורים בגזרת השירות הסימפטי אבל המבולבל קמעה והכול יהיה בסדר.

מחירים:

אנטיפסטי - 98 שקל

פיצה מרגריטה - 43 שקל

פילה מוסר עם ריזוטו עגבניות - 98 שקל

קרם שוקולד - 37 שקל

פנקוטת ערמונים - 35 שקל

סרדיניה: כיכר קדומים 6, יפו העתיקה. 03-6832211. א'-ש' 19:00-00:00

פלמינגו בכיכר מילאנו

כיכר מילאנו וכל האזור שממזרח לה בואך שכונת בבלי לא הצטיינו מעולם בתחום האוכל והשתייה. וזה האנדרסטייטמנט של העשור. אמנם בשנים האחרונות נרשמת מגמה חיובית מאד בכיכר היפה הזו. אל הקפה האופנתי והחביב זוריק, הצטרף גם בר היין האופנתי לא פחות ג'ונו. אבל אף אחד מהם לא באמת נותן תשובה מספקת בתחום האוכל שמעבר לנשנוש הנלווה לקפה או ליין. גם המקום החדש של שמעון משל - מי שחתום על כמה להיטים תל-אביביים גדולים במיוחד כמו הברים ארמדילו ופיקוק ובית הקפה נח, ובעברו רשומה גם מסעדת אורקה המצוינת - עוד לא ממש סוגר את הפינה למי שמחפש מסעדה של ממש באזור הזה. אבל הוא בהחלט תוספת מבורכת למי שמסעדה של ממש היא לפעמים סוג של עונש יותר מאשר פתרון עבורו. או בעברית, למי שמטופל, כמוני, בילדים חסרי סבלנות. פיצה פלמינגו מציעה פיצות דקיקות להפליא, כמעט נייריות הייתי מגדיר אותן. אנחנו טעמנו פיצה עם ארטישוק איטלקי משומר ומחית כמהין שהייתה ממש מצוינת, פיצה חריפה עם עלי אורוגולה וגבינת פטה ופיצה עם זיתים בשביל הנוער שהייתה טובה מאד גם היא.

קינחנו בקרם ברולה בטעם נענע. למרות שבדרך-כלל אין לי סבלנות למקצי שיפורים בקרם הברולה שלי, כאן זה הצליח והנענע לא הפריעה. מי שלא רוצה פיצה, יוכל לנסות את הרוסטביף או את החצ'פורי מבית מדרשה של מגולי, אמו הגיאורגית של שמעון.

פלמינגו: דה האז 1 (כיכר מילאנו). 03-6048880. א'-שבת 18:00-00:30

מחירים:

פיצה עם זיתים - 28 שקל

פיצת ארטישוק ומחית כמהין - 32 שקל

פיצה חריפה עם גבינת פטה וארוגולה - 34 שקל