על הדילמות של הפועלים ודיסקונט במו"מ על דיסקונט ניו יורק

כמו שני קיפודים שעושים אהבה, מנהלים ראשי דיסקונט והפועלים מגעים למכירת דיסקונט ניו יורק: בדיסקרטיות, בזהירות ותוך הנמכת ציפיות של הסביבה על האפשרות שעסקה כזו תצא אל הפועל.

בכל זאת, מדובר בעסקה גדולה ודרמטית לשני הצדדים, בטווח של 800-900 מיליון דולר, וכן חשוב לזכור שבנק הפועלים ודיסקונט הם קודם כל בנקים מתחרים, ולכן החשדנות והזהירות גבוהים יותר מאשר בעסקאות רגילות של מוכר וקונה. יש היגיון רב בעסקה שכזו לשני הצדדים, אך גם לא מעט סיכונים, ונראה שהדילמה של הצדדים אמיתית, ואיננה נובעת רק מטקטיקת משא ומתן.

נתחיל מדיסקונט: בארבע השנים האחרונות מתמקד הבנק, בניהולו של ראובן שפיגל, ביעד מרכזי - שיפור הלימות ההון של הבנק. דיסקונט סבל מהלימות ההון הנמוכה ביותר מבין הבנקים, והצליח להדביק את הקצב מול שאר הבנקים, במחיר של הקפאת הצמיחה של פעילויות הבנק והתייעלות.

מכירת נכס מרכזי כדיסקונט ניו יורק יכולה לשנות את המצב. הבנק יגיע בקלות ליעדי הלימות ההון ושאר דרישות רגולטוריות עתידיות, ויישאר בידיו הון בכדי לחזור למשחק וסוף סוף להתחרות באמת בשאר הבנקים באשראי ובפיתוח הפעילויות. מצד שני, מכירת דיסקונט ניו יורק היא ויתור על מוקד רווח חשוב, והבנק יהיה חייב לפצות על כך בהגדלת הרווחים מהפעילות בישראל. בכל אופן, בשוק ההון אוהבים את המהלך, ומאז שפורסם ביום ראשון ב"גלובס" כי דיסקונט ניו יורק על המדף, עלתה מניית הבנק בכ-7%.

אלא שאז מגיעה סוגיית המחיר. דיסקונט ניו יורק הוא בנק טוב, שעובד בצורה תקינה (עתה, כשפרשת הלבנת ההון מאחוריו) ומרוויח יפה. בדיסקונט לא רואים סיבה למכור את הבנק במכפיל הון נמוך מ-1 (לפי הערכות, הם אף דורשים יותר מכך).

אלא שבמצב הנוכחי, כשרכישת בנק אינה נחשבת אטרקציה גדולה, והבנקים נסחרים במכפיל ממוצע של 0.7 על ההון, כלל לא בטוח שיימצא קונה שיסכים לשלם לפי מכפיל הון של 1.

בנק הפועלים אינו החלופה היחידה של דיסקונט; ישנה גם אפשרות שבנקים זרים, ואולי אף קרנות פרייבט אקוויטי, יגלו התעניינות. ואולם לפי הערכות בשוק ההון, הסיכוי שאלו יסכימו לשלם סכום גבוה יותר מבנק הפועלים אינו גבוה. מצד שני, דיסקונט גם אינו לחוץ לבצע מכירה, ולכן ייתכן כי הוא אף יחכה לימים טובים יותר, שבהם יוכל למכור את הבנק במחיר גבוה יותר מאשר כיום.

דילמה מורכבת

בבנק הפועלים הדילמה מורכבת עוד יותר. מצד אחד, רכישת דיסקונט ניו יורק קורצת למנכ"ל, ציון קינן, וליו"ר, יאיר סרוסי. "בנק הפועלים לא יכול להגדיל את החלק שלו בישראל באופן משמעותי, בגלל מגבלות נתח שוק, ולכן ארה"ב יכולה להיות מנוע צמיחה. כמו כן, תמיד ישנו החלום להפוך לבנק הגלובלי. מצד שני פעילות בחו"ל נשמעת נוצצת, ואולם היא גורמת לא מעט פעמים נזקים לבנקים הישראליים, כמו שראינו פעמים רבות בשנים האחרונות, דוגמת הפרשה בלאומי שוויץ והלבנת ההון בדיסקונט ניו יורק. לכן בתור משקיע, הייתי שמח שהבנק יתרכז בפעילות המקומית ואת העודפים יחלק כדיבידנד", מסביר אלון גלזר, סמנכ"ל המחקר של לידר שוקי הון, את המוטיבציה של בנק הפועלים לרכוש את דיסקונט ניו יורק.

קינן כבר סימן בעבר את ארה"ב כיעד אסטרטגי. בשלוש השנים האחרונות נבנתה מחדש הפעילות בארצות הברית, תוך הפקת לקחי העבר ועם מבנה ארגוני חדש. על פי האסטרטגיה, הבנק מעביר את הפעילות שלו בארה"ב, מפעילות המוטה לבנקאות פרטית ושוק ההון, לפעילות המוטה יותר לכיוון אשראי. אם בעבר פעילות האשראי של הבנק הייתה בעיקר ברכישת נתחי הלוואות מבנקים גדולים (השתתפות בסינדיקאט), כעת הבנק מתמקד במתן אשראי ישיר לחברות במידל מרקט. כיום נותן הפועלים אשראי בארה"ב ב-300 מיליון דולר ל-30 חברות. היעד הוא להגיע עד 2016 לאשראי ב-2 מיליארד דולר ל-200 חברות.

בנק הפועלים עומד בינתיים ביעדים שהציב לעצמו וצומח בצורה יפה, אך אין ספק כי רכישת דיסקונט ניו יורק תעמיד אותו במקום אחר, תקפיץ אותו קדימה, ותביא אותו בבת אחת ליעדים שאליהם יוכל להגיע לבד, אולי בעוד יותר מ-5 שנים.

כל הביצים בסל אחד?

לקפיצת המדרגה הזו יש מחיר, והוא גבוה למדי. בנק הפועלים לא יוכל לבצע התרחבות משמעותית בתחומים אחרים, כשהוא משלם בבת אחת יותר מ-800 מיליון דולר, נדרש להקצות מול הרכישה הון וגם נדרש לעמוד ביעדי הלימות ההון החמורים של בנק ישראל.

על כן, משמעות רכישת דיסקונט ניו יורק היא פחות אשראי בישראל, הקטנה משמעותית של יכולת הבנק להתחרות על עסקאות אשראי גדולות, וכן ניתן יהיה לשכוח מחלוקת דיבידנד בשנים הקרובות (מה שלא בטוח שקבוצת אריסון, בעלת השליטה, תאהב במיוחד).

כך שבפני סרוסי וקינן ניצבת דילמה אסטרטגית אמיתית: האם לשים את כל הביצים בסל אחד ולבצע השקעה גדולה, שעשויה להקפיץ אותם בפעילות בארה"ב ולהוות מנוע צמיחה משמעותי - או לוותר על ההזדמנות (שמי יודע מתי תחזור שוב) ולהמשיך במצב הנוכחי (שאינו רע בכלל): צמיחה מתונה בישראל וגידול איטי בפעילות בארה"ב. כששנאת הסיכון שולטת כיום בשווקים, הרשו לנו להמר כי סיכוי גבוה שהם יבחרו באפשרות השנייה, אלא אם דיסקונט יציעו הצעה שאי אפשר לסרב לה.