קיבלתם את הציפי שביקשתם

"עמיר פרץ, אל תפריע". זו הייתה כותרת המאמר שכתבתי כאן לפני ארבעה ימים (2.12.12). אז הנה, זה מה שפרץ עושה עכשיו. הוא החליט לעבור אל ציפי לבני. לאחר שהודיע הבוקר (ה') על החלטתו זו, הופנו אל פרץ חצי ביקורת רבים וקשים, בעיקר, באופן טבעי, מצד עמיתיו למפלגת העבודה. אבל זה כבר הפך לחיזיון רגיל, שמי שעובר ממקום אחד למשנהו חוטף מאנשי המקום שעזב. לא נראה שזה מרתיע מישהו.

יותר מכך, לא מעטים מאלה שהשמיעו בעבר ביקורת נגד עריק כלשהו, בעצמם הפכו בעצמם לעריקים כאשר הנסיבות השתנו. זה מה יש.

כל הפוסל - במנהיגתו פוסל

הבקשה אל פרץ לא להפריע נכתבה לאחר שהציג ליחימוביץ' אולטימטום בקשר להצטרפות לממשלת נתניהו. הוא דרש שיו"ר העבודה תודיע כי בשום אופן לא תצטרף אל נתניהו. עמדתה של יחימוביץ' הייתה מאז ומתמיד שאין לפסול שום אפשרות, גם לא שותפות עם נתניהו. הייתי סבור, ואני עדיין מאמין בכך, שלא נכון לפוליטיקאי לקבוע קווים אדומים לעצמו, אם לא ידוע מה יהיו הנסיבות בעתיד. לכן חשבתי שמהלכי פרץ יפריעו לתנופה של העבודה בראשות יחימוביץ', על עניין שאינו רלוונטי בשעה זו של טרום בחירות.

מכה קשה לכנף של שלי

הסתלקותו של פרץ יכולה להתפרש בשני אופנים. האחד: יציאה מהעבודה מסלקת מכשול מעל דרכה של יחימוביץ'. השנייה - שלא רק שפרץ לא התכוון "לא להפריע", אלא שצעדו הוא הפרעה גדולה הרבה יותר לעבודה ולמנהיגה שלה. נראה שפרץ עשה זאת לא כמהלך אידיאולוגי, אלא פוליטי, ובוודאי גם אישי. עם זאת, המניעים חשובים כמעט תמיד פחות מן התוצאה.

פרץ הנחית מכה קשה על שלי, והיא תזדקק למלוא כושר מנהיגותה כדי לייצב את המטוס הפגוע. ומנגד - זה הישג גדול ללבני. פרץ הוא פוליטיקאי אהוד על ציבורים גדולים, ועוד יותר לאחר שנחתו עליו מחמאות כיפת הברזל. הוא מזוהה במידה רבה עם ענייני הרווחה, שגם שלי רואה בהם תחום מרכזי. ובכלל, עריקה של אחד מראשי מפלגה לבית פוליטי אחר היא תמיד מכה גדולה, לפעמים אנושה. שלי אמרה בתגובה שעכשיו יהיו לה פחות הפרעות. הבעיה היא שעלולים להיות לה גם פחות מנדטים.

מחיר אי-ההליכה בתלם

זה מחיר ששלי הייתה צריכה לדעת שהיא עלולה לשלם. היא סירבה ללכת בתלם של ימין-שמאל, או אפילו מרכז. היא התוותה נתיב משל עצמה הגורס קביעת עמדה ומהלכים כאשר הם רלוונטיים. משהו כמו תנו קודם להגיע אל הגשר, ואחר כך נראה ונחליט איך לעבור אותו. זה פרגמטיזם בריא ונכון, עדיף על דוגמטיות שמטבעה היא תוחמת את המחשבה לססמאות וקלישאות. אבל בשוק הפוליטי יש לזה מחיר, כפי שיש מחיר לכל סטייה ממסלולו של העדר.

תרגיל מסריח או ניצול הזדמנות?

וציפי? בוודאי יהיו שיאמרו עליה שנתנה ידה, ואולי יזמה, מהלך פוליטי "מסריח". זה ייאמר לא רק מכיוון העבודה, אלא מכל זווית אפשרית. כי ציפי, אולי אפילו יותר משלי, נחשבת לאיום. גם על הליכוד. מבינים שם היטב כי אם מדברים על ראשות הממשלה, ציפי נתפשת בציבור כמתאימה יותר, לפחות בשלב זה, מאשר שלי. מסיבה זו ביבי מפגין חששות מפניה, למרות מספר המנדטים הנמוך שהיא זוכה להם בסקרים עכשוויים - שמחר עשויים כמובן להשתנות.

לו ציפי סירבה לעשות את המהלך, היו טוענים כלפיה שהיא "החמיצה הזדמנות". כפי שטענו רבים כאשר סירבה בשעתו להיכנע לתנאי ש"ס להקמת קואליציה משותפת. הציבור שלנו לא העניק לציפי ציון לשבח על עמידה עקרונית שאף אחד לפניה לא עמד בה; אדרבא - הציבור הפנה לה עורף בשל כך. העמידה העקרונית נתפשה על ידי העדר כחולשה, ו"החמצה". נראה שציפי למדה את הלקח, והיא כנראה כבר לא "תחמיץ" יותר.

שעתם הקשה של הגברברים

ציפי ושלי, לבני ויחימוביץ'. שתי הנשים שמהוות את הסיפור המרכזי בבחירות אלה. הגברים, במיוחד הגברבר שבהם, נדחקים הצידה. וכאשר שתי נשים מתקוטטות, במיוחד נשים חזקות ונבונות כמו שלי וציפי - יהיה מעניין.

matigolan@globes.co.il