והשיירה נוסעת

1. עידן עופר וניר גלעד

"גם אני אשמח לדעת מתי בטר פלייס תעבור לרווח", אמר מנכ"ל החברה לישראל, ניר גלעד, על המיזם היומרני, שבועות ספורים לפני ששי אגסי הודח מתפקידו. בפרפראזה על דבריו של גלעד, ניתן לפנות אליו באותה צורה: הציבור, מר גלעד, ישמח לדעת בשביל מה שילמו לך כ-38 מיליון שקל (עלות שכר, במזומן, ללא עלות אופציות) בחמש השנים האחרונות, אם לא לדעת מה קורה בבטר פלייס. להזכירך, מר גלעד, בטר פלייס נמצאת מתחת לאפך, בפרוטפוליו שלך ובאחריותך המלאה וקברה כבר כ-900 מיליון שקל מכספי החברה שאותה אתה מנהל. אם אתה לא היית מסוגל להעריך מה קורה בחברה, אז לאן הגענו?

אין ספק, 38 מיליון שקל בחמש שנים, ממוצע של כ-7.6 מיליון שקל בשנה, כ-630 אלף שקל בחודש - וכל זה בשביל לא לדעת מה קורה בבטר פלייס? נו, זה קצת מוגזם.

או-קיי, מספיק עם הציניות. גלעד לא יאהב את זה, אבל ת'כלס, הוא לא ממש מוביל את ההשקעות, המיזמים וההזרמות לחברות הבנות של החברה לישראל. עידן עופר, בעל השליטה בחברה לישראל, הוא בעל המאה ובעל הדעה, הוא האיש שקובע, הוא זה שהחליט ללכת בענק של שני מיזמי רכב שנויים במחלוקת. ניר גלעד הוא בסך הכול פקיד ההשקעות הבכיר של עופר, הוא מקבל הוראות הפעלה ומבצע את כל מה שנדרש מסביב. 38 מיליון שקל ב-5 שנים, זה הרבה מאוד למי שסר למרותו של האיש הקובע ועומד בראש חברת אחזקות שיש לה פרת מזומנים שופעת כמו כיל, שעליה הוא לא ממש משפיע ואותה הוא לא מנהל בפועל.

עכשיו מתברר כי האיש הקובע, עופר, רוצה להמשיך ולצ'פר את המנכ"ל גלעד והיו"ר אלשטיין בחוזי שכר חדשים ומפנקים, עוד לפני כניסת המגבלות החדשות בחוק שכר הבכירים. מחטפי השכר זכו כבר, בצדק, לקיתונות של ביקורת, אבל במקרה של גלעד ואלשטיין המצב חמור עוד יותר: מדובר במחטף אופציות, נקרא לו טריק אופציות, שנדחק הצידה במהומת מחטפי השכר. מה שהחברה לישראל מנסה לעשות הוא טריק עתיק יומין: האופציות הקודמות שחולקו לשניים רק לפני שנתיים ב-2010 נותרו מחוץ לכסף. הן לא שוות דבר, הרבה "בזכות" ההשקעות הכושלות של החברה לישראל (בראשות גלעד, אנו שוב מזכירים) בבטר פלייס וצים.

מה עושים? מקצים שוב אופציות במחיר נמוך, והנה, פלא פלאים, האופציות כבר שוות משהו. במקרה של גלעד ואלשטיין, האופציות של השניים כבר שוות 5 מיליון שקל לכל אחד, עוד לפני שאושרו והוענקו בפועל (מדובר בשווי "נאיבי", כלומר השווי הנוכחי ולא שווי בלאק אנד שולס, שמשקלל כל מיני הנחות עתידיות ולא רלוונטי).

זו השערורייה האמיתית: איפה התמריץ בהענקת האופציות אם אפשר בכל שנתיים להקצות חדשות במחיר שיתאים למנהלים ויגלם להם רווח ענק? איך גלעד ואלשטיין יהיו "מומרצים" להשביח את החברה אם הכסף ש להם מובטח ואפשר לשחק עם האופציות שלהם? עכשיו אפשר להבין מדוע לגלעד לא היה תמריץ מספיק חזק כדי להבין מה קורה בבטר פלייס. בלאו הכי הוא יקבל את הבוכטה שלו.

וכנראה גם לא יהיה לו תמריץ חזק מספיק לדעת מה קורה ב"קורוס", מיזם הרכב היומרני השני של החברה לישראל ועופר, שסיפורו נדחק הצידה עם הבלגן בבטר פלייס. ובכן, מדובר בחתיכת השקעה: החברה לישראל כבר הזרימה למיזם כ-330 מיליון דולר, כ-1.3 מיליארד שקל. מדובר בשותפות שווה בין החברה לישראל לבין צ'רי, חברה בשליטת ממשלת סין ויצואנית הרכב הגדולה ביותר של סין. השותפות הוקמה ב-2007, ביצעה שינוי עסקי ומתמקדת עתה בפלח שוק המכוניות המשפחתיות. המיזם הקים מפעל מרשים, שנמצא כיום בשלבים די מתקדמים, בקיבולת ייצור של כ-150 אלף מכוניות לשנה, שעשוי לגדול לחצי מיליון מכוניות.

הדגם הראשון של המכונית המשפחתית אמור לצאת לאור כבר בשנה הבאה. בקיצור, חתיכת השקעה וחתיכת מיזם במטרה לייצר מותג רכב חדש ובינלאומי, קודם כול עבור השוק הסיני (כ-60% מהייצור) והשאר יופנה בהדרגה לייצוא לאירופה וארה"ב. מה סיכויי ההצלחה של המיזם? כנראה יותר גבוהים מאלה של בטר פלייס. הפלוס הגדול: מדובר בסין - שוק ענק וצומח, שוק הרכב הגדול ביותר בעולם; המינוס הגדול: שוק הרכב רווי היצרנים והמותגים; עוד מינוס: צריכת מזומנים גבוהה - ההשקעה הכוללת במיזם צפויה להגיע ל-1.5 מיליארד דולר. הנעלם הגדול: התפקיד של ממשלת סין במיזם והיכולת שלה למנף ולקדם אותו.

בסוף 2013 ושנה לאחריה, יישאל גלעד על מיזם הרכב הענק בסין. נקווה שהפעם הוא יידע קצת יותר ולא ישיב ש"גם הוא ישמח לדעת מתי קורוס תעבור לרווח". זו תשובה שמתאימה לעיתונאים חובבנים כמונו ולא למנכ"לים שמקבלים 700 אלף שקל בחודש במזומן ועוד כמה מיליונים באופציות ומשחקים עם תזמון הענקתן.

2. יצחק תשובה

ביום ראשון יבחר "גלובס" את איש השנה של העיתון ל-2012. זה לא יהיה יצחק תשובה, אף שתשובה יסגור את אחת השנים המצוינות שלו, אם לא המצוינת שבהן. בשנת 2012 "גילח" תשובה כ-1.5 מיליארד שקל מחובו לציבור בחברת דלק נדל"ן, המחיקה הגבוהה ביותר בהיסטוריה של שוק ההון לחברה אחת וכנראה הגבוהה ביותר בהיסטוריית האשראי בישראל לחברה בודדת. את הגילוח הזה אפשר להכתיר כ"הסכם הכניעה המביש ביותר של הגופים המוסדיים בישראל מאז ומעולם".

מצד שני, כמעט כל עסקיו האחרים של תשובה שגשגו ופרחו. מניות קבוצת דלק בשליטתו טיפסו השנה בכ-20%, ומשקפות שווי של כ-9.5 מיליארד שקל לחברת האחזקות. תשובה מחזיק כ-65% מהמניות (שחלקן משועבד לבנק הפועלים), השוות כ-6 מיליארד שקל, עלייה של כמיליארד שקל "על הנייר" בשנה אחת.

הלאה: תשובה השלים השנה את מכירת פלאזה ברווח של קרוב למיליארד דולר וחגג את העסקה באירוע נוצץ בסוף השבוע שעבר בפלאזה. ב-2012 הוא גם הפך למלך הגז הבלתי מעורער של ישראל - כל הניסיונות למצוא גז ע"י משקיעים אחרים נכשלו ותשובה ונובל אנרג'י צירפו משקיע בינלאומי למאגר לוויתן - את חברת וודסייד האוסטרלית. תשובה גם הוכיח שהוא יודע לנצל את שוקי ההון בעיתוי הנכון: הוא הנפיק את דלק לוגיסטיקה בוול סטריט וגייס כ-170 מיליון דולר עבור החברה, שמשנעת ומאחסנת את מוצרי הזיקוק של דלק בארה"ב. השנה גם התברר עד כמה מצוינת העיסקה שביצע כשמכר נתח הגון מדלק רכב לגיל אגמון תמורת מיליארד שקל וחסך מעצמו ירידת ערך של כחצי מיליארד שקל.

והיו לו גם הצרות של נוחי דנקנר, שבאו לו משמיים. מרוב עיסוק והתעסקות בדנקנר, מחיקת הענק של תשובה נראית כמו זיכרון רחוק, עמום ומטושטש.

השורה התחתונה היא שתשובה ייצר לעצמו מיליארדים, אבל מחק לציבור 1.5 מיליארד שקל: ותודה כמובן לחברה בע"מ, יישות משפטית נפרדת שמאפשרת את המשחק הלא הגון הזה.

בשנת 2013 כולם יחזרו כבר לשגרה: אחרי כל האיומים הפופוליסטיים, ההכרזות המילטנטיות (תחזיר את הכסף, אחרת לא נעבוד איתך) והשימוש הציני בתקשורת לצורך יחסי ציבור (הפטנט רשום במיוחד על שמה של חברת הברוקרים פסגות, המתמחה בעניין), כו-לם יחזרו אחרי יצחק תשובה. ינפיקו בשבילו, יתווכו בשבילו וירדפו אחריו. 1.5 מיליארד שקל מחיקה? מי זוכר, מי יודע.

3. נוחי דנקנר

בעקבות הטור האחרון על פרשת הרצת מניות אי.די.בי כתב לנו אחד מקוראי "גלובס" דברים חשובים. על רקע העליהום על דנקנר בחרנו להביא את דבריו, גם אם בעילום שם, כדי להציף דעות ומחשבות אחרות שלא מיישרות בהכרח קו עם הנטייה הטבעית של כולנו לרקוד על הדם ולשמוח לאידם של אחרים בדרכם למטה.

"אני עוקב אחרי שוק ההון שנים רבות. בדומה לך, גם אני סולד מהדרך שבה דנקנר וחבריו לקלחת נהגו ונוהגים בעשור האחרון. המינוף, הדיבידנדים המוגזמים, הקומבינות, הבזבזנות, הראוותנות ושאר ההתנהגויות שמזכירות כמה אנחנו דומים לחיות הרעות שיש סביבנו בטבע: שועלים, זאבים, כלבים, אריות, נמרים והכי הרבה בעיניי - חזירים, בעיקר מה שהוא מסמל, כחיית מחמד...

"עם זאת, ההתנהלות של כל האנשים מסביב, מהמוסדיים שהלוו ונהנו כשהיה ממה ליהנות, רשות ני"ע ובראש ובראשונה התקשורת והפוליטיקאים, כולם מתנהגים בדיוק כמו אותן חיות רעות שנהנות לנעוץ את שיניהם בחיות פצועות, כאילו הם רק המתינו וייחלו לנפילת דנקנר בשביל להעיד על חוכמתם. בדיעבד, כמובן.

"מה שאני לא שומע ולא קורא זה התייחסות לעובדות. דנקנר מנסה בכל דרך שהוא מוצא או ממציא להגן על כבודו, והוא החליט שהדרך לעשות זאת היא לנסות לעמוד בחובות שיש לו, לנסות ולהחזיר את כל מה שהוא חייב. האם אין זה ראוי להערכה? לאדם במצבו קל היה לוותר, לתת לזאבים את מבוקשם, לקחת את עצמו ולהיעלם - הרי זה מה שכולם דורשים ממנו.

"זו התנהגות של חיות רעות, חיות מענישות, שחושבות שיש להן הזכות לשפוט ולהעניש, ובכל מחיר, גם אם זה אומר לדקור שוב ושוב חיה פצועה. אני מעריך את נוחי דנקנר על זה שהוא לא נוטש את הספינה כשהיא שוקעת וכולם מסביב עושים הכול כדי שהיא תשקע עוד יותר מהר. אני מעריך אותו שהוא מסוגל לעמוד בכל ההכפשות, בכל העלבונות, בזלזול ובדברי הקלס שהוא חוטף מכל עבר. אני מעריך אותו כשהוא לא תוקף את כולם בחזרה, ובמקום זו הוא חוזר, כמו על מנטרה, על כוונתו לעשות את כל שביכולתו כדי להחזיר את חובות אי.די.בי ולהשיב אותה למצב יציב ורווחי.

"כולנו עושים טעויות, כולם זה כולל את כולם. אל לנו לשפוט אחרים על טעותם. יכול להיות שאם היינו במקומם, במצבם, היינו פועלים בדיוק באותה צורה. אנשים טובים, כשהם רואים מישהו בצרה, גם אם זה רשע בעיניהם, אבל עדיין רשע בצרה, מנסים לעזור לו, אולי גם להסביר לו איפה לדעתם הוא טעה...".

eli@globes.co.il