סוגרים שנה: קבלו את 100 דקות המוזיקה המשובחות של 2012

מאלקטרוניקה מלנכולית ועד לדיסטורשן, מניל יאנג ועד גס'טין ביבר: לכבוד סיום השנה האזרחית, "גלובס" מגיש לכם את 100 דקות המוזיקה המשובחות של השנה החולפת

ג'ון טלבוט

El Oeste

פיוטיות אלקטרונית שוברת לב, מאלבום בכורה של יוצר ספרדי שכנראה יהפוך לדמות מרכזית בחזית היצירתית של העשור הקרוב.

קאט פאואר

Cherokee - (Nicolas Jaar Remix)

ניקולאס ז'אר, שעשה את האלבום האלקטרוני הבולט של 2011, לקח השנה שיר טוב מהחדש של קאט פאואר ופיאר אותו עד למצוינות כקתדרלה חללית של כאב.

ג'סיקה בראון פינדליי

Anyone who knows what love is

המיני סדרה המעולה "מראה שחורה" עלתה בבריטניה בשלהי השנה שעברה ואצלנו השנה. השחקנית הצעירה מגישה פה חידוש מריר-מתוק וקסום ללהיט של אירמה תומס מאמצע שנות ה-60.

פירסט אייד קיט

Blue

מתוך אלבום שני נהדר של צמד אחיות שבדיות שיוצרות פולק-רוק לגמרי אמריקני. הן מציגות בשיר מעין זיווג בין שני שירי פתיחה משניים מהאלבומים הכי טובים בכל הזמנים - ה"וולוט אנדרגראונד עם ניקו", ו"בלו" של ג'וני מיטשל. יופי טהור.

How to Dress Well

And it was you

טום קרל, שמסתתר מאחורי כותרת ההרכב "איך להתלבש טוב", הוא כנראה מוזיקאי האינדי הלבן היחיד שמשלב בין מוזיקת סול ישנה לאלקטרוניקה חדשה ולערכים מהשמאל של הרוק. וכאן הוא עושה את זה נפלא, כאילו שהרכב דו וואפ משנות ה-50 נחת לשיר באולפן הביתי שלו.

דיפלו

(About That Life (Feat. Jahan Lennon

המפיק שעד לפני כמה שנים נחשב לנועז וחדשני ומאז בעיקר מכר עצמו לכוכבי על ופחות ריתק יצירתית, שב לכושר במחווה עדכנית וממכרת לסיקסטיז, בשאנטי-אלקטרוני עאלק פסיכדלי.

מייקל קיוואנוקה

Tell Me A Tale

מצד אחד, יותר רטרו נטול גרם אחד של מקוריות מזה לא יכול להיות, וקיוואנוקה נשמע כנכדו של ואן מוריסון בשיר אבוד מ-1972. מצד שני, זה כל-כך יפה.

ג'ק ווייט

Weep Themselves to Sleep

בלדה דוקרנית שמוביל פסנתר אבל מפציע בה סולו גיטרה מפצתי, מתוך אלבום הסולו הראשון של מחיה הבלוז רב הפעלים.

ג'סטין ביבר

Catching Feelings

סול-פופ מתוק ונפלא שהיה יכול להיות שיר מצוין של סטיבי וונדר בשנות ה-70, וביבר פשוט שר אותו נהדר.

ביץ' בויז

Pacific Coast Highway

הרמוניה קולית שמיימית מאחד מאלבומי הקאמבק המפתיעים של השנים האחרונות. בריאן ווילסון כמעט במיטבו.

ביל פיי

Big Painter

כמעט בן 70, אחרי עשרות שנות שתיקה ציבורית, הגיח פתאום אמן בריטי מופלא, עם אחת מאסופות השירים החזקות של השנה.

נורה ג'ונס

She's 22

חדה, מדויקת, פצועה וכל-כך חיה. ג'ונס יצרה השנה, בסיוע מפיק העל דיינג'רמאוס, את האלבום הכי טוב ונוגע ללב שלה.

ג'ייק באג

Someone told me

רק בן 18 וכבר עם כתרים מוגזמים של "בוב דילן הבא". אבל גם אם ייזכר רק כדונובן של דורו, באג הרשים באחד מאלבומי הבכורה הטובים שיצאו מאנגליה בשנים האחרונות.

פרנק אושן

פירמידות

זו הייתה שנה חלשה נוספת להיפ-הופ, שבהכללה מדשדש יצירתית במקום, בעצם, מאז בחירתו של אובמה לנשיאות. אולי זו אחת הסיבות לכך שהאלבום המלא הרשמי הראשון של העילוי פרנק אושן התקבל, לטעמי, בהערכת יתר. אבל לפחות בהתכוונות וביומרות, אושן אכן גילה מצוינות והנה הקטע הכי מאתגר שלו.

מקלמור וריאן לואיס

(Same Love (feat. Mary Lambert

גם הודות לפרנק אושן, המאפיין הבולט של שנת ההיפ-הופ הזאת היה ההמשך המבורך והמתגבר של לגיטימציה לשיח להט"בי שוויוני בתרבות הפופ היחידה שנותרה הומופובית. זה כנראה השיר הכי גאה בתולדות ההיפ-הופ.

פאבליק אנמי

rltk

ההרכב הוותיק, שנותר להקת ההיפ-הופ הטובה בכל הזמנים, הוציא שני אלבומים השנה, עם כמה שירים מצוינים. הנה צ'אק די מצהיר בפומבי ש"בגילי, אם אני לא מסוגל לחנך באמצעות המעשים שלי, עדיף שאסתום את הפה". זו גם סטירה ברורה לחרזנים עמיתים שלו, שלדעתו, כמובן, לא עושים את זה.

סליי בלז

Crush

אני לא אוהב את הגישה והתפיסה הכלליים באלבום השני של הצמד הברוקלינאי, אבל איזה שיר מדליק! מתנהג חצוף וסוחף כמו צאצא של אורגיית רוק בומבסטית שניהלו ג'ון ג'ט וקווין והספארקס אי שם בשנות ה-70.

תאופיליוס לונדון

(Dancing (Feat. Marvin Gaye

מארווין גיי וטוקינג הדז נפגשים בשיר דאנס מסחרר של ראפר צעיר מברוקלין.

דיי אנטוורד

Fatty boom boom

הצמד הדרום אפריקאי, שמתאפיין בטמטום מבריק, משגר עוד גרוב חולני לחיוב, וקליפ עם הירידה הכי ארסית שחוותה ליידי גאגא עד כה.

ניל יאנג

Walk Like A Giant

שיר ענק בכל קנה מידה של אמן ענק לפי כל קנה מידה.