משעל חם

אז מה קרה לו, לראש הלשכה המדינית של חמאס, חאלד משעל, בנאומו ההיסטורי בעזה? משעל עמד אתמול (שבת) מול אלפי תומכים, בעיצומן של החגיגות במלאות 25 שנה לתנועת חמאס, וירק בפרצופו של כל ישראלי שקרא לדבר עם חמאס.

בנאומו חזר משעל לעמדות הקלאסיות, שנוסחו היטב באמנת התנועה. "לא נוותר על אף שעל מאדמת פלסטין", הוא קרא, "ולא נכיר בישראל. דין עזה כדין באר-שבע, יפו וחיפה" - כולן עבורו מקשה אחת. לשיטתו של משעל, אפשר ורצוי לנהל מאבק לשחרור במגוון זירות. לזרוק אבנים, להסתייע בחוק הבינלאומי, לגייס את העולם כולו לטובת הבעיה הפלסטינית - אבל הכוח המניע האמיתי הוא המאבק החמוש.

משעל פנה לאבו-מאזן, שבוע בלבד אחרי שחזר מארה"ב הביתה כמנצח בעקבות ההצבעה באו"ם, הטיף לו כאל תלמיד רשלן, ואמר לו: "מדינה אמיתית אין משיגים במשא-ומתן, קודם שחרור אדמות, אחר-כך מדינה".

ההצהרות האלה מנוגדות, לפתע, לעמדות פרגמטיות שיצאו משורות חמאס במיוחד מאז ההפיכה בקהיר. ההתקרבות לאחים המוסלמים במצרים לימדה את ראשי התנועה, כי אפשר לבסס שליטה פוליטית גם דרך קלפיות, ולא רק במאבק חמוש. כתוצאה מכך, הם החליטו להקפיא זמנית את הפיגועים. בשנים האחרונות הפעילה חמאס לחצים כבדים על פלגים אחרים בעזה בדרישה לנצור את האש בסדרה של סבבי אלימות.

למרות כל זאת, ההתבטאויות של משעל לא אמורות להפתיע, בוודאי כשהן נשמעות פחות מחודש אחרי המערכה בעזה. עם 140 הרוגים ומאות פצועים והרס רב, אחרי אובדנו של אחמד ג'עברי, לו היה ראש הלשכה המדינית של חמאס מפריח, בביקורו הראשון ברצועה, הצהרות מתונות, היה הדבר נתפס ככניעה.

גם בחמאס, כמו בכל מפלגה, יחסים פנימיים בין בכירים תורמים לגיבוש עמדותיהם. לפני משעל נאם איסמאעיל הנייה, מראשי האופוזיציה הפנימית לראש הלשכה המדינית, שחותר להחליפו בתפקיד. הנייה דיבר בלהט על חלום השחרור ועל ניצחונות במערכה. בין אם הנייה רצה בכך או לא, נאומו היה הופעת חימום, קדימון, לזה שיבוא אחריו.

סימן לעצמו מטרה

המסלול הפוליטי שהתווה לעצמו משעל דומה במידה רבה לזה של יאסר ערפאת. גם הוא, בזמנו, אחז בקלצ'ניקוב, ובאחת התמונות המפורסמות שלו הצביע על לוע הרובה שבידו, ואמר "דרך זה נקבל את כל הישגינו". כאשר ערפאת אמר את הדברים, לא נוסדה עדיין הרשות הפלסטינית, ואת רמאללה הוא ראה רק בתמונות.

ערפאת היה מנהיג נרדף שהוכרז על-ידי הקהילה הבינלאומית כטרוריסט. גם משעל מתויג במערב כראש ארגון טרור, וכמו ערפאת בשעתו, אף משעל לא ייעצר כאן. ראש הלשכה המדינית של חמאס סימן לעצמו מטרה, והוא חותר אליה בהתמדה: לעמוד בבוא היום בראש העם הפלסטיני. בנאומו אתמול פנה משעל לפלסטינים בעזה, בגדה, בפזורה וגם לערביי ישראל. את כולם הוא כינה "חלק בלתי נפרד מן המולדת האהובה".

משעל הוא כיום אחד המנהיגים העולים בזירה הערבית, הגם שאינו עומד בראש מדינה. חייו הפוליטיים מרתקים, ולא רק בגלל שהיה קורבן לניסיון התנקשות של המוסד על אדמת ירדן. אם יממש את חלומו ויגיע לפסגה, יהיה עליו להתמתן. אבל בדרך לשם, עשויות ההצהרות המיליטנטיות רק להועיל לו. מצד אחד, הן מעצימות את דמותו בעיני הציבור, ומצד שני, גם בעיני ידידיו באיראן ובקטאר.

והמהימנות? חשובה, אבל המטרה חשובה ממנה. פוליטיקאי שמאמין בעצמו יודע לעגל פינות וגם לבצע תפנית חדה כשצריך. גם ערפאת, שקרא לשחרר את פלסטין כולה בכוח הזרוע, חתם לבסוף על הסכם שכולל הכרה בזכות קיומה של ישראל.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים בגלי צה"ל.