פעם, כשרצו לעלוב במפלגת העבודה, כינו אותה "סופרמרקט של דעות". היא הייתה אז מפלגה גדולה, מרובת גוונים, מהניצים שבחבורה ועד יוני מפ"ם. כל מי שלא הזדהה עם ערכי חירות היה יכול למצוא לעצמו פינה אידיאולוגית בתוך הסופרמרקט של העבודה, אבל גם ידע שיידרש לחלוק את המדף עם חברים שיש לו מעט מאוד שפה משותפת איתם.
לימים הצטמקה העבודה, והפכה למכולת קטנה. כשאין מנדטים, מגוון דעות הוא הבעיה האחרונה. עכשיו, הרבה בזכות ההנהגה רבת התנופה של יו"רית המפלגה, שלי יחימוביץ', העבודה חוזרת לגדול. יותר ויותר מצביעים - לפחות על-פי הסקרים - מתכוונים לתת בה אמון. רק שבינתיים לא לגמרי ברור מה הם יקבלו בחזרה. ממש כמו אז, בימי הסופרמרקט.
כוונתי היא לתגובה המפותלת של יחימוביץ'בכל פעם שהיא נשאלת אם אחרי הבחירות תצטרף לממשלה בראשות ליברמן-נתניהו. "זה תסריט דמיוני", היא משיבה פעם אחר פעם, "זה יקרה רק אם נתניהו יהפוך לשוחר שלום ולסוציאל-דמוקרט; אבל לפסול את זה על הסף זו איוולת פוליטית".
יחימוביץ' חזרה על כך החודש כל-כך הרבה פעמים, וכהרגלה בקול בוטח, עד שההנחה שהתחייבות כזו היא אכן בגדר "איוולת פוליטית" עלתה למעמד אקסיומה. אבל זה עוד לא הופך אותה לנכונה.
מנקודת ראותו של בוחר בעל השקפת עולם יונית-חברתית, איוולת פוליטית זה להצביע לרשימה שעלולה לקחת את קולו ולחבור אל אביגדור ליברמן ומשה פייגלין, דני דנון ואופיר אקוניס. לאחר ההכרזה על הריצה המשותפת של הליכוד-ביתנו, יחימוביץ' הצהירה כי "החיבור של נתניהו וליברמן הוא לא קואליציה, אלא מפלגה חדשה קיצונית, גזענית וימנית. התסריט נראה דמיוני. לא עולה על דעתי חבירה אליהם".
גם עכשיו היא אומרת ש"התסריט דמיוני", אבל לא שוללת אותו על הסף. למה להיות קטני אמונה ולפסול את האפשרות שהמפלגה ה"קיצונית, גזענית וימנית" תעבור מיד אחרי הבחירות ניתוח לשינוי האישיות, ותהפוך למתונה, שוחרת זכויות אדם וחברתית?
במובן מסוים יחימוביץ' צודקת: לאור תוצאות הפריימריז בשתי המפלגות, האפשרות של ישיבה משותפת בממשלה אכן נראית כמו מדע בדיוני. מישהו יכול לדמיין שיתוף-פעולה קואליציוני בין מרב מיכאלי לזאב אלקין, בין מיקי רוזנטל לאביגדור ליברמן, או בין סתיו שפיר למירי רגב? שפיר ורגב בוודאי ייפלו זו על צוואר אחותה, ישחזרו את העימות הטלוויזיוני הזכור מימי המחאה אשתקד, ויפסעו חבוקות לעבר השקיעה - שקיעתה הסופית של האידיאולוגיה בפוליטיקה הישראלית.
יחימוביץ' צריכה להתחייב על הקמת גוש אופוזיציוני
זו תמונה מופרכת, והדבר היחיד שמופרך ממנה הוא הסירוב של יחימוביץ' להתחייב שהיא לא תגרור את מפלגתה לתרחיש הזה. הסירוב שלה להתחייב על הימנעות מכניסה לממשלת נתניהו, מצער גם מפני שהוא נותן רוח גבית לתפיסה המזלזלת שרווחת בפוליטיקה הישראלית כלפי ישיבה באופוזיציה.
יחימוביץ' פילסה את דרכה לראשות המפלגה בזכות היותה פרלמנטרית מצטיינת. עבודת פרלמנט טובה, כפי שהיא עצמה הוכיחה, אפשר לעשות גם מהאופוזיציה. בשנים האחרונות חסרה מאוד אופוזיציה משמעותית כזו - "קדימה" נכשלה לחלוטין בתפקידה זה - ובנטל העיקרי נושאות מפלגות קטנות ולוחמניות מימין ומשמאל.
במקום אופוזיציה קטנה ולוחמת, הגיע הזמן שתהיה לנו אופוזיציה גדולה ולוחמת, כזו שבאמת מאתגרת את השלטון, ומציבה לו אלטרנטיבה. במקום לספק תשובות בדיוניות, יחימוביץ' צריכה להתחייב על הקמת גוש אופוזיציוני יוני-חברתי לוחם (בהנחה שהיא לא תוכל להרכיב ממשלה בעצמה), שיוסיף כבוד לכנסת ולדמוקרטיה, וישדרג את השיח הפוליטי בישראל.
תחת זאת, בחרה בשבוע שעבר יחימוביץ' לחתום על הסכם עודפים עם יאיר לפיד. המשמעות היא, מבחינת אלה ששוקלים להצביע לעבודה, הגדלת הסיכוי שהפתק שיטילו בקלפי יזלוג בסופו של יום לידי ממשלת הבנייה בהתנחלויות והגדלת הפערים החברתיים.
דווקא כשרשימת העבודה נראית מרשימה ומרעננת - למי שיבחר לערוך קניות בסופרמרקט הזה, אין דרך לדעת מה טיב המוצר שיקבל, וחבל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
