הוועדה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר סיימה את תפקידה. ההמלצות לאופן שבו יש לחלץ את ערוץ 10 מהמשבר הועברו למשרד התקשורת, והמחלקה המשפטית שם כבר הפיצה תזכיר חוק להארכת זיכיון הערוץ תחת התנאים שסוכמו.
בערוץ 10 מייחלים לכך שעד סוף השנה החוק יעבור, ושברגע האחרון לא יימצאו דרכים מאולתרות למשוך את הסאגה עד אחרי הבחירות. החוק כיום, כידוע, מחייב את הזכיינית ישראל 10 להחזיר את זיכיונה בסוף השנה. אם עד אז לא יעבור החוק, יהיה על הערוץ להיסגר.
אלא שגם אם הכול יבוא עכשיו על מקומו בשלום, ועדת לוקר לא הצילה את ערוץ 10. להפך, היא השליכה אותו לעבר השלב הקטלני באמת - עידן הרישיונות.
החודשים האחרונים בהתנהלות של שוק הטלוויזיה המסחרית ואפילו הפתרון שהגיע בסופו של דבר מכיוונו של רון לאודר, הוכיחו כי השוק הזה לא יכול לעבור אל שיטת הרישיונות, כפי שהיא מנוסחת היום בחוק.
מיד לאחר הבחירות, שר התקשורת החדש יהיה חייב לעשות סדר מחודש בשוק המדיה הישראלי. בכלל זה, יהיה עליו לנסח מחדש את הדרך שבאמצעותה תתיר המדינה לגופים להחזיק בערוץ טלוויזיה.
עם לוקר ישבו בוועדה שני בכירים באוצר - החשבת הכללית והממונה על התקציבים. לא היה בוועדה נציג לרשות השנייה או למשרד התקשורת ופרט לערוץ 10, ולא ממש נשמע בה קולם של גופי השידור האחרים.
משמעות הדבר היא שהמתווה שנוצר היה חשבונאי גרידא. מעין פריסת חוב שיכולה הייתה להיעשות בוועדת הכספים של הרשות השנייה.
העובדה ששר האוצר או ראש הממשלה בחרו שלא להכניס לוועדה גורמים שיכלו להפוך את דיוניה לרפורמה מקיפה בשוק השידורים הישראלי, אינה רק פספוס - היא חוסר אחריות משווע. הם חיזקו לרגע את ערוץ 10 החלש - רק כדי להפקירו בעולם רגולטורי אכזרי אשר בלתי אפשרי לשרוד בו.
לחדש את הרישיונות
שיטת הרישיונות החלה כתקווה הגדולה של שוק הטלוויזיה המסחרית. תחת הובלתו של השר משה כחלון, היא אמורה לספק לגופים שרוצים לשדר בטלוויזיה המסחרית ערוץ ברישיון ל-15 שנה, ולא בזיכיון קצר מועד. כך, לכאורה, לערוץ יש אופק כלכלי.
גם הרגולציה אמורה להשתנות, ואמנם יישארו מחויבויות תוכן, אך הן יהיו נמוכות יותר. כל זה אולי מצוין, אבל החוק אינו מגביל את מספר השחקנים בשוק. כלומר, מי שרוצה ערוץ טלוויזיה ויעמוד בתנאי הסף, יוכל להקים ערוץ. בזמנו דובר על עד 5 ערוצים.
לכאורה, כשרואים את מצבן של הזכייניות היום - קשת, רשת וישראל 10 - ואת היעדר האטרקטיביות הכלכלית שבהחזקת גוף שידור בישראל, נשאלת השאלה: "מי בכלל ירצה להקים פה ערוץ?".
ובכן, צריך רק לדפדף קדימה ולראות מי היחיד שהיה מוכן להציל ערוץ. רון לאודר. איל הון אמריקני בעל יכולות כלכליות מופלגות, שתהא הסיבה בגינה הוא רוצה להחזיק פה תחנה אשר תהא, היא לא סיבה כלכלית.
כמו לאודר, אנחנו מכירים גם את שלדון אדלסון, העומד מאחורי "ישראל היום", שפועל בעולם מקביל לחלוטין של הוצאת עיתון מודפס בישראל. כשאנשים בסדר הגודל שלהם נחושים להחזיק בגוף מדיה, הם יעשו זאת - ולעזאזל כוחות השוק.
אחרי הבחירות, במשרד התקשורת, במשרד המשפטים, במשרד האוצר ובמשרד ראש הממשלה יהיו חייבים להתעשת. הקמת ועדה בינמשרדית שתבחן את שוק התקשורת כולו, שתאפשר מיזוג רגולטורי, שתאפשר מיזוג בין זכייניות, שתגביל את שוק הרישיונות, שתתקין תקנות פיקוח שלוקחות בחשבון את התחרות בשוק בימינו ואת זה העתידי, ותפנים שהתחרות הזו שונה לחלוטין מכל מה שהכרנו עד כה.
אם זה לא ייעשה מיידית, המשבר הגדול של ערוץ 10 ממנו נחלצנו יהיה רק הפרומו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.