כשהנהלת פלאפון משחקת פוקר

1. מדוע הנהלת פלאפון לא פנתה לבית הדין לעבודה בדרישה להוציא צווי מניעה לשובתים? זו אולי השאלה המעניינת ביותר ביום שבו פרצה השביתה הראשונה בתולדות ענף הסלולר. הרי בהנהלת החברה טוענים זה תקופה ארוכה, כמעט תחת כל עץ רענן, כי ההסתדרות לא השיגה את המספר הדרוש בכדי להפוך לארגון היציג של העובדים בחברה. והנה, ברגע המבחן, כשהעובדים הוכיחו לכאורה שהאקדח שהחזיקו כל העת טעון בכדורים אמיתיים, נתנו להם להשתמש בו.

המסקנה הראשונה שמתבקשת, על פניו, היא שהנהלת פלאפון בילפה. שכל הזמן הזה היא ידעה כי ההסתדרות הגיעה למספר הדרוש, וכי מדובר בהתארגנות אותנטית. אבל יכולה להיות סיבה נוספת, שאינה סותרת את זו הראשונה: לדברי עו"ד דפנה שמואלביץ', שמייצגת מעסיקים גדולים ובולטים בתחום יחסי העבודה, ייתכן מאוד כי הנהלת החברה בונה על כך שהעובדים לא יישרדו שביתה ממושכת.

"בארגון שאין בו תרבות של עבודה מאורגנת קשה לעובדים עם שביתה ראשונה. הם ממילא נמצאים כבר חצי שנה במערכת לחצים אדירה. גם אם יש להם 300-600 'חיילים', זה עדיין מיעוט, ועובדים כאלה מאוד חוששים לפגוע בלקוחות. לכן השביתה מכוונת לפחות כרגע לתשתיות, למקום שפוגע בעיקר בהנהלה", היא אומרת.

לפי הגישה הזו, אם השימוש בשביתה, הידועה כנשק יום הדין, לא יביא לעובדים תוצאות ברורות - אלה יבינו ששום דבר טוב לא ייצא להם מזה.

שמואלביץ' טוענת כי פלאפון משחקת משחק ידוע ומוכר: "בהתארגנות ראשונית של עובדים יש מאזן אימה - מי פונה ראשון לבית הדין לעבודה. כל צד מעדיף שהשני יפנה, משום שמבחינה ציבורית זו הבעת חולשה לפנות לבית הדין - גם בשלב שבו חרב השביתה מונפת".

במילים אחרות, הנהלת פלאפון משחקת פוקר. מי ימצמץ ראשון, מי יתכופף שני, מי יניף דגל לבן וחלילה - מי ירד ראשון מהעץ. אלא שבמשחק הזה יש עובדים באמצע, יש לקוחות, יש מוניטין. לא חשוב מי ינצח במשחק הזה - החברה תפסיד.

2. מדהים לגלות כמה ארוכה רשימת המבקרים נגד מהלכיה של פלאפון דווקא מצד המעסיקים הגדולים במשק, שמעדיפים לדבר שלא לייחוס. הם מסויגים מהבוטות של המאבק הזה בעובדים, ובעיקר חוששים מהנזק שהוא יסב להם בקרוב, כשבית הדין הארצי לעבודה יכריע בימים הקרובים בשאלה האם מותר למעסיק להביע עמדה בעניין התאגדות עובדיו.

המעסיק הנורמטיבי, זה שמתכווץ גם הוא למשמע המילה "ועד", היה רוצה שתינתן לו האפשרות לשלוח מייל לעובדים, להתריע בפניהם שדעתו אינה נוחה עם האפשרות שלקבוצת עובדים יהיה משקל בקבלת ההחלטות בחברה. מייל ולא יותר, בלי לחץ ובלי איומים. אבל המלחמה שאליה יצאה הנהלת פלאפון, כשבשיאה מסע לחצים לביטול ההצטרפות להסתדרות, עשויה למנוע מאותו מעסיק נורמטיבי את האפשרות לשלוח מייל אחד תמים, גם אם הוא תמים רק לכאורה.

3. נגד העובדים השובתים הפגינו היום (ב') עשרות עובדים שלא אמורים היו להיכלל במסגרת השביתה, בהם כאלה המועסקים במוקדי השירות, כשהם לבושים בחולצות שעליהם מודפס הכיתוב: "לא שובתים".

בפלאפון הכחישו את הטענה כאילו מדובר במהלך מוזמן ו"מטעם", אבל קשה להשתחרר מהמחזה העצוב הזה. העובדים מפגינים אלה מול אלה, למרות שהם בצד אחד.

מה שנתפס אולי כהישג של ההנהלה, כמי שיכולה לומר "הנה לא כולם רוצים בהתארגנות הזו", הוא למעשה הכישלון הניהולי בהתגלמותו. החברה הזאת נראית היום כזירת מלחמה מבפנים ומבחוץ - ובמלחמה, כידוע, יש רק מפסידים.