מרתון עם אחיות

1. במשרד האוצר חשבו אתמול שאם יעלו לדף הפייסבוק תלושי שכר של אחיות עם מספרים כמו 16-28 אלף שקל ברוטו בחודש, משהו ייסדק באמפטיה הכול כך אוטומטית שהציבור רוחש לאחים ולאחיות בבתי החולים. לראיה, עם הרופאים זה די עבד. אלא שהציבור, מה לעשות, מכיר את בתי החולים מבפנים.

הציבור רואה את הרופא במחלקה מגיע לביקור בבוקר ובצהריים, ואת האחות מתזזת בין החדרים מהבוקר עד הצהריים, מהלילה עד הבוקר. היא לא מבקרת, היא שם כל המשמרת.

הציבור יודע שכשהרופא יוצא מהמחלקה, לפעמים מוקדם יותר מהנהוג, יש לו אפשרויות רבות ומגוונות לעשות לביתו, בחלק מהמקרים עם עשרות אלפי שקלים בסוף החודש. הציבור יודע שכשהאחות עוזבת את המחלקה, היא רק רוצה לשים את הראש ולישון. אם הרפואה הציבורית קורסת, האחות היא הפנים שלה.

2. להציג תלושי שכר בפייסבוק או בעיתונות זה מעשה דמגוגי, אבל לדמגוגיה הזו שותפים שני הצדדים. העובדים תמיד יציגו את שכר הבסיס העלוב, ובאוצר תמיד יציגו את השכר המשולב "בחישוב שנתי". מה זה חישוב שנתי? לוקחים את כל התוספות האפשריות, אפילו את ההטבה על העיתון, אם יש כזו, אפילו את דמי ההבראה, ומחלקים ב-12 חודשים.

כך קורה שאחות ראשית בבית חולים בחיפה עם ותק של 28 שנה, שעובדת במשמרות וניצבת בכוננויות כאילו הייתה בת 24, מרוויחה לפי האוצר 28 אלף שקל בחודש ממוצע. בלי התוספות השנתיות כמו דמי ההבראה והתמריץ המיוחד, היא מרוויחה 22 אלף שקל.

האחות הזו היא ודאי לא הדוגמה המייצגת, אבל איך אמר לנו היום מנכ"ל בילינסון ד"ר ערן הלפרן? "הכי קל לקחת את השכר הכי נמוך והשכר הכי גבוה, וכל אחד מנפנף במה שנוח לו".

3. בתחילת השנה שעברה נאלצה אילנה כהן, יו"ר הסתדרות האחיות, להסכים להגדרת מקצוע חדש במערכת הבריאות: סייעת לאחות. יש מחסור חמור באחיות? יש. עומס במסדרונות יש? יש. אחיות שמחכות בתור לעבודה בבית חולים? אין.

אז אם אין אחיות, נביא סייעת לאחות. האחרונה לא תוכל לבצע את כל המטלות של האחות, אבל לקלח קשישים ולהחליף חיתול - תוכל גם תוכל.

זמן קצר לאחר חתימת ההסכם בעניין, כהן התחרטה.

היא הבינה שברגע הזה היא חתמה על הסכם השכר האחרון שלה. בפעם הבאה שתבקש תוספת שכר מיוחדת יגידו לה שהשתגעה. אין עומס בבתי החולים, אין תוספות שכר. כהן בחרה לא רק בשימור מעמדה של האחות, כי הרי אף אחד לא היה מציע לגייס סייעת לרופא או סייעת למהנדס, היא בחרה גם להותיר את העומס והמחסור באחיות על כנו.

רוצים יותר אחיות? תתחילו לשלם בהתאם. ממשלה שמתהדרת בשוק חופשי, לא יכולה לבכות כשהשוק הזה מכתיב גם דרישות שכר כואבות.

4. אסור לקבל את העובדה שצוותים רפואיים פותחים בשביתה והמו"מ בעניינם מתנהל בעצלתיים. שעתיים היום, שעה וחצי מחר, פגישה נוספת בחמישי והפסקה להתרעננות בסופ"ש. זה לא רק הניתוחים שמבוטלים, הסבל של החולים, הנטל הגובר על בני המשפחות וההתחזקות הנוספת של הרפואה הפרטית על חשבון הציבורית.

זה גם הלקח שאמור היה להילמד מזמן משביתת הרופאים האחרונה: מי שנוקט בסחבת במו"מ ומתיש את העובדים - נותן זריקת עידוד לאלה שמעוניינים להקצין את המאבק.

אם לאחיות אין מה להפסיד, משרד האוצר יכול לנצח עד מחר. המו"מ חייב להתנהל באופן מרתוני, גם אם הציבור יצטרך לשלם על כמה חדרים במלון טוב. עדיף מעוד חדרי ניתוח מושבתים.