דעה: למה אלשיך הייתה בלתי מתפשרת עם אייל שני?

אי-אפשר שלא לחוש חיבה לשף אייל שני. במיומנות מרשימה (ועם לא מעט עזרה מחברים) הפך שני את עצמו בשנים האחרונות מ"טבח" ל"שף" ומ"שף" ל"מאסטר שף" ול"אשף". ולא רק בתחום הקולינרי, אלא גם אשף של המדיה הטלוויזיונית. הופעתו של שני בטלוויזיה היא גם מלומדת וגם משעשעת, וככל הידוע, שני הוא גם האדם הראשון בהיסטוריה שהצליח "לעשות אהבה עם עגבניות".

בימים האחרונים מוצפים כלי התקשורת (ובהם "גלובס") בידיעות וכותרות אודות החובות שצבר שני והאיום של שופטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ורדה אלשיך, לשלוח אותו למאסר של חודש וחצי בגין פיגור בתשלומי החובות הללו.

הפרסומים הללו מלאים בדיס-אינפורמציה אותה זורים הצדדים לתיק, עד שקשה להבחין מי "הטובים" ומי "הרעים" בסיפור הזה.

אז בוא ננסה לעשות קצת סדר בדברים:

1. מתחילת 2012 מעביר שני מדי חודש יותר מ-50 אלף שקל לקופת פשיטת-הרגל שלו. בין אם הוא מרוויח סכום גבוה יותר, כטענת הנאמנים על נכסיו, עורכי הדין ארז חבר ומרדכי האן-ברקוביץ', ובין אם לאו, אין ספק כי מדובר בסכום כסף גדול, שמעטים החייבים שהם אנשים פרטיים שמצליחים לשלם אותו לנושים.

2. מצד שני, שני חוזר ומצהיר בבית המשפט כי הוא מועסק כשכיר במסעדות בהן הוא מעורב ("אברקסס צפון", "הסלון" ו"המזנון") ומקבל מהן סכומי כסף נמוכים יחסית.

עם כל הכבוד לשני - וכאמור יש כבוד - קצת קשה להאמין שהמסעדות שמזוהות איתו כל-כך, ואשר הוקמו על-ידו ועל-ידי חברו הבמאי שחר סגל, אכן מעסיקות אותו בשכר נמוך כשכיר, ושהוא אינו שותף בבעלות עליהן.

3. השופטת ורדה אלשיך, שהוציאה את צו המאסר לשני, נהגה כלפיו לאורך כל הדרך בתקיפות רבה ובגישה בלתי מתפשרת. עם זאת, בניגוד לרושם שעלול להתקבל מהדיווחים בתקשורת, לא מדובר בעניין חריג אצלה.

אלשיך נוקטת בגישה כזו כלפי רוב החייבים המגיעים לאולמה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב. את איש העסקים והעבריין המורשע אלי רייפמן, למשל, היא שלחה מספר פעמים לתקופות ממושכות בכלא, לאחר שהפר את החלטותיה.

כבר כתבנו בעבר כי "המזג השיפוטי" של אלשיך הוא בעייתי, וכי האווירה באולם הדיונים שלה דומה לעתים לאווירה באצטדיון טדי של בית"ר ירושלים, ולא לאווירה הרצויה באולם משפטים מכובד.

עם זאת, השופטת אלשיך היא מקצועית וישרה. במקרה של שני, כמו במקרים האחרים שנדונים בפניה, כל החלטותיה נבעו מתוך מחשבה כי הן צודקות וכי היא פועלת בהתאם לדין.

4. בניגוד למקרים דומים אחרים, הנושים של שני מסרבים להגיע עמו להסדר חוב ועומדים על כך ששני ישלם להם את חובותיו עד הגרוש האחרון.

בהרבה מקרים מעדיפים הנושים להגיע להסדר עם החייב תוך ויתור על חלק מהחוב, כדי "לראות" לפחות חלק מהכסף שמגיע להם ולמנוע מצב שהוא ירד לטמיון.

כשמדובר בחברות המצויות במשבר הדבר, אפילו נפוץ יותר. בהסדר החוב של חברת דלק נדל"ן שבבעלות יצחק תשובה, למשל, אישרה אלשיך הסדר חוב שבמסגרתו ויתר הציבור על סכום דמיוני של כמיליארד וחצי שקל.

במדינת ישראל הרבה יותר קל לחברה להיחלץ ממצב כלכלי קשה, מאשר לאדם פרטי שנקלע לחובות. חברה גם יכולה פשוט להתפרק. לאדם פרטי אין את הלוקסוס הזה.