מדי חודשיים מתכנסים כ-25 בנקאים מרכזיים מהחשובים בעולם במטה הבנק להסדרים בינלאומיים, BIS, בבאזל, שווייץ. הם מייצגים כלכלות עם תמ"ג שנתי מצרפי של 51 טריליון דולר, כשלושה רבעים מהתוצר העולמי הכולל. הדיונים שלהם אינם אקדמיים בלבד, הם מתמודדים עם השאלה הגדולה - באיזו מידה הניסוי הגדול שלהם במדיניות מקילה והרחבה מוניטרית יועיל לכלכלת העולם או יפגע בה קשות בטווח הרחוק יותר.
מאז פרוץ המשבר הפיננסי העולמי ב-2007 הציפו הבנקים המרכזיים של ארה"ב, אירופה, יפן, בריטניה ובנקים נוספים את המערכת הפיננסית העולמית ביותר מ-11 טריליון דולר. על רקע החולשה הכלכלית הכרונית כמעט באירופה, ביפן ובארה"ב, הבנקים המרכזיים הגדולים ביותר הללו מאיצים את מאמציהם לקנות עוד אג"ח ממשלתיות ואג"ח משכנתאיות ואפילו קונצרניות, כותב הבוקר ה"וול סטריט ג'ורנל" בכתבה נרחבת על הסיכון הגדול שלוקחים על עצמם הבנקים המרכזיים.
האסטרטגיה המוניטרית שלהם אינה נמצאת בספרי הוראה כלכליים. הבנקאים המרכזיים מנהלים למעשה ניסוי בקנה מידה אדיר. הניסוי הזה מתבסס, בין היתר, על היכרות משותפת של חלק מהם מתקופת היותם חוקרים או מרצים בחוג לכלכלה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) בשנות ה-70 וה-80, כותב הג'ורנל.
אנשים בודדים
בנקאים מרכזיים הם אנשים בודדים. מאחר שהם מנועים מהתרועעות יתרה עם בנקאים פרטיים או עם פוליטיקאים, מחשש להשפעה לא רצויה על עצמאותם, הם יכולים לסמוך באמת רק זה על זה. הג'ורנל מביא דוגמה להתייעצות אינטנסיבית כזו שקיימו חברי מועדון הבנקים המרכזיים האקסקלוסיבי בינם לבין עצמם בקיץ השנה, לפני סבב נוסף של אקטיביזם מוניטרי.
ב-8 ביוני השנה שוחחו ביניהם בטלפון בן ברננקי, יו"ר הנהלת הפדרל ריזרב, ומרווין קינג, נגיד הבנק אוף אינגלד, במשך חצי שעה לפני ישיבות קביעת המדיניות התקופתיות בבנקים שלהם, לפי רשימת השיחות הרשמית של לשכת ברננקי. כעבור כמה ימים שוחח ברננקי עם מארק קרני - נגיד הבנק של קנדה, שמונה בחודש שעבר ליורשו של קינג בבנק אוף אינגלנד. זמן קצר לאחר מכן טלפן ברננקי אל סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל ולשעבר פרופסור מ-MIT ממסצ'וסטס. פישר היה בזמנו מנחה עבודת הדוקטורט של ברננקי במכון זה. נשיא הבנק המרכזי האירופי, מריו דראגי, כמו ברננקי, קיבל את הדוקטורט שלו ב-MIT בסוף שנות ה-70. קינג הבריטי לימד במכון זה תקופה קצרה בשנות ה-80, וחלק משרד עם ברננקי.
פישר מכיר את כל ראשי הבנקים המרכזיים החשובים בעולם הללו מאותה תקופה של עבודה משותפת בבניין המכונה 52E, בניין החוג לכלכלה ב-MIT.
סוללים נתיב
כלכלנים רבים יצאו מ-MIT עם התחושה שממשלות יכולות להחליק תנודות כלכליות, ובייחוד בנקאים מרכזיים, שלא רק קובעים את שערי הריבית לטווח הקצר והארוך, ישירות ובעקיפין, אלא גם משפיעים על ציפיות הציבור באמצעות הצהרות מנוסחות היטב.
כאשר ממשלות רבות, ביניהן הממשל האמריקני, אינן מצליחות להגיע להסכמה על מדיניות פיסקלית - איך לאזן תקבולי מסים וקיצוצי הוצאה בתקופות של האטה כלכלית - הבנקאים המרכזיים סללו נתיב משלהם, עצמאי מקולות הבוחרים ומהפוליטיקאים.
אם הניסוי הגדול שהם עורכים זה ארבע-חמש שנים יהיה מוצלח, הם ימנעו קיפאון כלכלי עולמי ממושך וחזרה על שגיאות הבנקים המרכזיים בשנות ה-30 של המאה שעברה. אם הם טועים, הם עלולים לזרוע את זרעי האינפלציה והמשבר הפיננסי הגדול הבא. כישלון עלול גם להוביל למגבלות חדשות על עצמאותם וסמכויותיהם של הבנקים המרכזיים, על אף שב-2008-2009 הם כנראה הושיעו זמנית את העולם משפל כלכלי.
"האם ההיסטוריה תוכל לשפוט אם הם עשו מעט מדי או יותר מדי? אנחנו עדיין לא יודעים את זה, מפני שזו עדיין עבודה בעיצומה. הם לוקחים סיכונים מפני שזוהי אסטרטגיה ניסיונית", אמר לג'ורנל קנת רוגוף, הפרופסור לכלכלה מהרווארד ומחבר הספר "הפעם זה שונה" שבוחן משברים פיננסיים בשמונה מאות השנים האחרונות.
המהנדסים של מיט
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.