תיאוריית ההגמוניה

בואו נתחיל מהסוף. אם מכבי חיפה תנצח הערב (ב') בקרית אליעזר, מספר ההפסדים שלה יהיה זהה לזה של מכבי ת"א, ותודו שזה נשמע הזוי כאשר מדובר במפגש בין התשיעית לשנייה בטבלה. זה רק סמל לפער האדיר שמכבי חיפה יצרה על מכבי ת"א בדור האחרון. חיפה לקחה למכבי ת"א את הכל: היא עשתה פי שלושה אליפויות ב-30 השנים האחרונות (4-12), ושמרה על הפער הזה גם בריצה לאליפויות שלא השיגה לבסוף (3-7). היא סיימה לפני מכבי ת"א בשנים האלה 22 פעמים, לעומת 9 של מכבי (הספירה היא מהעונה שחיפה חזרה לליגה הראשונה). היא סיימה בחלק התחתון של הטבלה פחות ממנה (פעם אחרונה ב-1988!). היא אפילו עברה את מכבי באחוזי ההצלחה שלה מאז קום המדינה (59.1 לעומת 57.9), וכל הסקרים האחרונים מורים שיש לה יותר אוהדים מאשר למכבי ת"א ברחבי הארץ, כמעט פי שניים.

רק מחסום אחד עוד לא נשבר: מאזן האליפויות הכולל. ועדיין, אם מכבי ת"א לקחה 10 אליפויות ב-30 שנות המדינה הראשונות, חיפה לקחה 12 כאלה ב-30 השנים האחרונות. מכבי חיפה הוא המועדון הגדול ביותר בישראל. זה לא עניין של אהדה, או ווישפול ת'ינקינג. זו עובדה. כל עוד חיפה תישאר פריפריה, התל-אביבים יתווכחו עם העובדה הזו.

***

והפער ההולך וגדל הזה, הוא זה שיוצר את המצב ההזוי, ולפיו מכבי ת"א חייבת לנצח היום בקרית אליעזר כדי לברוח ממכבי חיפה בצורה שאפילו האימפריה הצפונית לא תוכל למחוק. והפער כרגע הוא 11 נקודות. עד כדי כך מדובר בטראומה. גם כשהם קטנים, הצל שלהם ענק.

כי איך שלא תסובבו את המשחק הזה, שהיה בשנות ה-90 סופר-קלאסיקו מסעיר, המאבק פה הוא סופר-יוקרתי. יש את הקרב הפוליטי בית"ר-הפועל ואת הקרב העירוני מכבי-הפועל ואת מפגש הפריפריות חיפה-בית"ר ואת הקרב הסוציו-אקונומי בית"ר-מכבי, אבל חיפה-מכבי זה מפגש אימפריות. אמיתי. ומה שמדהים בכל הסיפור שאת המצב הזה יצרו שני אוהדי מכבי ת"א בבסיסם, יעקב שחר וחבר ילדותו מנס ציונה, פיני זהבי, שלקחו את חיפה והפכו אותה למועדון מספר 1 בישראל. זהבי סיפר פעם איך הביאו השניים את אליל ילדותם, שייע גלזר, בגיל 40, לסקציה נס ציונה תמורת כמה ארגזי תפוזים. אם את גלזר היה אפשר להביא לנס ציונה, את ההגמוניה היה אפשר להעביר לחיפה.

***

מכבי ת"א ניצחה במחזור הראשון את חיפה בבלומפילד, אך בכל הקשור למשחקים בקרית אליעזר יש לה שם 11 משחקים ללא ניצחון, בהם חמישה הפסדים רצופים. את הנקודה האחרונה בחיפה הם השיגו בחיפה במאי 2008 ואת הניצחון האחרון אי שם במאי 2004 משער של לירן כהן.

אם אריק בנאדו ייקח את הריצה שלו בשבועות האחרונים וילביש עליה גם את המסורת (ואף מילה, לא על ה-0-10 ולא על ה-0-5), יתכן כי הערב ייראה כל הפרויקט הארגוני המרשים של מיטש גולדהאר - כולל הבאת צוות קטאלוני קטלני - כמשהו שיסודותיו אולי חזקים, אבל נוצקו לתוך חולות טובעניים.

אם הפועל ת"א הזו, כפי שהיא משחקת, על כל הפארסה הטביבית שמתרחשת בה מזה כמה שנים, מוליכה על מכבי ת"א בנקודה, זה ממש עוד לא זה. ולמען האמת, כמו שחיפה משחקת בעת האחרונה, יש לה צ'אנס לנצח את מכבי ת"א, כמובן כל עוד ערן זהבי לא מצא את חלון ההעברות.