זה שמעדיף לא לדעת

הנה כמה מקרים שפגשתי ובהם העדיפו שחקנים שונים מעולם העבודה לטמון את ראשם בחול. למה? כי זהו טבע האדם:

מחפש העבודה

מועמד התקבל לעבודה חדשה. הוא היה עייף מהחיפוש הממושך, וחש שמחה וגאווה על שהתקבל. הוא העדיף להדחיק שמועות ממכרים שמילאו בעבר תפקיד זהה באותה חברה: שהמנהל קשה, שאפשרויות הקידום מעטות, וכן הלאה.

הוא גם לא ידע בוודאות מה מהות התפקיד (משרה דיסקרטית), אך בחר להתעלם מסימני האזהרה, ואמר לעצמו שככל הנראה מדובר בעניינים נסיבתיים שאינם נוגעים אליו - הוא יסתדר עם הבוס, הוא מלא מוטיבציה, יהיה בסדר. הוא יכול היה לחקור לעומק ולשאול אנשים נוספים, אך בסופו של דבר בחר באפשרות שבה הייתה לו פחות וודאות ושליטה. מנקודת מבטו אז, הוא פשוט הסתכל על חצי הכוס המלאה.

אחרי כשנתיים בארגון, העובד חש שנתקע במקום. הוא השקיע את נפשו בעבודה, אך לא הרגיש שבאמת מעריכים אותו. הוא חש כבורג במערכת מאוד משומנת ומנוכרת, והתחיל לחפש עבודה חדשה. אם היה יכול, היה מוותר על השנתיים הללו. לדבריו, זו פשוט נבואת מכריו שהגשימה את עצמה. אני טענתי שהוא פשוט בחר שלא לבחור נכון.

המראיין

מראיין - דווקא מקצועי ומנוסה - פגש מועמדים רבים למשרה דחופה בארגון. מאחר שמנהלו הלחיצוֹ, כשמצא מועמד שנראה לו מתאים לתפקיד החליט שלא לבדוק את אמיתות הפרטים המופיעים בקורות החיים שלו, ואף פסח על תחקור הממליצים שלו. הוא חש מספיק יעיל ומנוסה בשביל לסמוך על האינטואיציות שלו. המועמד עשה עליו רושם מעולה, ומכר משותף המליץ עליו. מנהלו סמך עליו גם כן, וקיבל את המועמד לעבודה מבלי לבדוק לעומק את האופן שבו בוצע תהליך גיוסו.

זמן מה חלף, ולמנהלו של המועמד, העובד החדש, התברר כי עדיין לא השלים את כל חובותיו ללימודי התואר השני, על אף שבקורותיו ציין שהוא בוגר לימודים. הוא תהה לגבי אמינותו, והחליט לפנות לאחד הממליצים שסיפק כשהתראיין למשרה.

השיחה עם הממליץ העלתה עוד כמה סימני שאלה, שלוּ היו עולים בזמן יתכן שהיו מעכבים או מונעים את קבלתו המידית לעבודה. הוא כמובן האשים את עובדו המראיין, שלא בדק כל פרט ביסודיות בזמן שיוּעד לכך.

עובדים בצוות

עובדים משני צוותים שונים עסקו יחד בפרויקט משותף, אך הפרויקט לא נסק. מנהלי שני הצוותים כינסו את עובדיהם שוב ושוב כדי לדון בבעיות ובקונפליקטים, אך הפרויקט המשיך להיות תקוע, והתסכול רק גבר.

בליווי ייעוצִי התברר שהדיונים החוזרים ונשנים נסובו סביב "בעיות מדומות" שיש לטפל בהן, ולכן לא הועילו. דעת הכל הייתה מוסחת לפתירת אותן בעיות, תוך התעלמות מהבעיה האמתית: העובדה שמנהלי שני הצוותים היו מצויים בקונפליקט עמוק שלא נידון. הם היו יריבים סמויים, וכל אחד מהם ניסה להפעיל את אנשיו לטובת האינטרסים שלו, וכלל לא למען האינטרסים של הארגון במשותף. העובדים מצדם, באופן לא מודע, היו מושפעים ממנהליהם, ופעלו גם הם מתוך יריבוּת בין הצוותים.

חצי שנת עבודה מאומצת ומשותפת-כביכול, בוזבזה לריק. רק לאחר שהקלפים נפרשו על השולחן בין המנהלים, חל שינוי והפרויקט הוצל.

אם תתעלם - זה לא ייעלם

יש עוד דוגמאות רבות למצבים דומים, שבהם אנשים מעדיפים להישאר פאסיביים, נמשכים לאי-הוודאות, טומנים את ראשם בחול ומקווים לטוב. בוחרים שלא לבחור. וברוב המכריע של המקרים גיליתי שכששבויים בהדחקה, התוצאה טובה פחות.

הדבר דומה ל"אפקט היען הפיננסי", שבמסגרתו אנשים בוחרים להשקיע בשווקים גרועים ובלתי מניבים, או מתעלמים ממה שקורה בהם (לא קוראים דבר בתחום; לא פותחים מכתבים מהבנק; בוחרים מלכתחילה בתכניות פיקדון סגורות, ללא גישה שוטפת למתרחש בהן, ולא במלווה קצר מועד). זה קורה גם בחיים האישיים - בזוגיות (כשמדברים על בעיות מדומות ובפועל דבר לא משתפר ביחסים), ובבריאות (כשבוחרים שלא להיבדק באופן שוטף).

רציונלית, כולם יודעים שהתעלמות לא מעלימה דבר, אך בפועל, רוב האנשים בכל זאת בוחרים להתנהל כך. אולי זו עצלות, אולי פחד מידיעת הרע, ואולי החיים עמוסים מספיק כדי להסתכל לצרות בעיניים כשנראה שלא מוכרחים. אך כשמדובר בקריירה, אין תירוצים. גישת ההדחקה - בחיפוש עבודה, בתפקוד מקצועי או בניהול מערכות יחסים - עוד לא הולידה סיפורי גדוּלה. כל אחד צריך לקחת אחריות ולשלוט במצבו. אף אחד אחר לא יעשה זאת.

זַהוּ שנקלעתם למצב של הדחקה ואי-ודאות:

"נתקעתי, הצילו!": אתם חשים שאתם או הפרויקטים שלכם תקועים במקום, למרות אי אלו ניסיונות לשפרם, וחשים צורך לברוח מלעסוק בזה (תחושה שעדיף שמישהו אחר יעסוק בזה ויציל את המצב במקומכם).

"פול גז בניוטרל": אתם משקיעים רבות מבחינה כמותית (בצליחת ראיונות עבודה רבים; בסינון זריז ויעיל של ערמות קורות חיים של מועמדים לעבודה; בריבוי דיונים על בעיות הפרויקט התקוע), אך מבחינה איכותית דבר לא משתפר.

"לא היינו כבר בסרט הזה?": אתם חשים שמצבים חוזרים על עצמם שוב ושוב, ומרבים לחוות שעמום, כעס, תסכול, וצורך להאשים אחרים במצב העגום.

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. מאמריה מיועדים להעשרה, אינם תחליף לייעוץ מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים במאמרים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר יש לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר ליצור עמה קשר גם בפייסבוק.