הרכבת הפלסטינית יצאה לדרך

פני פחות משלושה שבועות, ב-29 בנובמבר, החליט האו"ם להכיר בפלסטין כמדינה לא חברה (משקיפה), אבל מבחינת ישראל זה קרה אי שם בעבר הרחוק, אירוע קטן ולא רלבנטי. עוד אחד מאותם אירועים שכדאי להתעלם מהם. יש בישראל בחירות. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עסוק כנראה במסע פרטי נגד ערוץ 10, והחל מהשבוע יש גם את "בעיית ליברמן". למי יש זמן לחשוב בכלל על ענייני המדינה הפלסטינית. אולי רק להזויים שבינינו.

אלא שהעולם, אותו יצור מפחיד ומאיים שמחוץ לשליטת "השר גדעון סער", כנראה התרשם שעניין המדינה הפלסטינית הוא מספיק רציני. בתחילת החודש פורסם בניוזלטר של האגודה האמריקאית למשפט בינלאומי מאמר ובו ניתוח על המשמעויות של החלטת העצרת-הכללית של האו"ם להכיר בפלסטין כמדינה לא חברה.

שתי מסקנות היו לכותב המאמר, ג'ון צ'רונה: הראשונה, שיש עדיין ספקות באשר לעמידה של פלסטין בקריטריונים של המשפט הבינלאומי כדי להיות מוגדרת כ"מדינה". השנייה והחשובה יותר, שהדרך של ההנהגה הפלסטינית לעמוד בקריטריונים אלה היא להתנהג כמדינה לכל דבר.

לפי צ'רונה, החלטת האו"ם מאפשרת לפלסטינים להתנהג כמדינה, וככל שהם יעשו זאת, כך יקוימו הקריטריונים הדרושים למלא אחרי התנאים הדרושים להיות מדינה. בסוף המאמר מופיע המשפט אשר מסכם את המציאות הקיימת, לפי דעתו: "הרכבת לעבר המדינה הפלסטינית כבר יצאה לדרך".

כאשר קוראים את הדברים אפשר אמנם להחליט כי מדובר בעוד מאמר מלומד, ולעבור הלאה. אלא שאלה לא דברים בעלמא. המסקנה של המחבר מקפלת בתוכה משמעויות אשר יתגלו לנו בחודשים הקרובים במלוא חריפותן.

סביר להניח כי חוות-דעת דומה, אם לא זהה, לגבי המשמעויות של החלטת האו"ם, נמצאת בידי כל הצדדים במזרח-התיכון. מבחינת הפלסטינים, השאלה העיקרית תהיה איך למלא תוכן את אותה חוות-דעת. במילים אחרות, השאלה היא איך לתרגם לצעדים אופרטיביים את ההמלצה שעל הפלסטינים להתנהג כמדינה כדי להיות מוכרים כמדינה. תרגום זה הוא שיעמוד מעתה בראש סולם העדיפויות של כל הצדדים המעורבים בסכסוך הישראלי-פלסטיני, לרבות כל הגורמים בישראל המזכירים לנו שהפלסטינים "אינם רלבנטיים".

בעצם, מהרגע שבו החלה ההנהגה הפלסטינית ללכת בדרך של הקמה חד-צדדית של מדינה, אין לה כל ברירה אלא להתמיד בה, ולקדם אותה לשלבים הבאים. חלק מאותם מהלכים כבר החלו בשנתיים האחרונות, והם יואצו בעתיד הקרוב. כך, למשל, יהיה מאמץ להביא לפתיחת שגרירויות של מספר רב ככל היותר של מדינות, הדפסת דרכונים, וציון בכל מסמך את השם "מדינת פלסטין".

ייתכן שהקמת שגרירויות והדפסת דרכונים יישמעו לרבים בישראל כסוגיות לא חשובות, עניין של התנהלות טקסית וסמלית של "התנהגות של מדינה". אבל מה אם מאמץ זה יהיה חלק ממהלכים להציף שאלות חשובות יותר?

אם מדינת פלסטין תצטרף לסדרה של ארגונים בינלאומיים, המכירים בה כמדינה, יהיה לה בסיס רחב יותר לפעול נגד מה שהיא תגדיר "פגיעה בריבונותה". מה יקרה, למשל, אם וכאשר הפלסטינים יחליטו ש"התנהגות של מדינה" כוללת גם דרישות לבעלות על קרקע, מים, תשתיות תחבורה ותשתיות תקשורת.

האשליה תתפוגג בקרוב

כל אלה הן בינתיים דוגמאות תיאורטיות, והרבה ממה שיקרה ברשות הפלסטינית יהיה תלוי גם במדיניותה של הממשלה החדשה. סביר להניח, שאם מתקיים בתוך ההנהגה הפלסטינית דיון כלשהו על תכנון מדיני, הוא נסוב בעיקר סביב שאלת העימות האפשרי עם ממשלה חדשה בישראל, במקרה שלא ייפתח מו"מ. המשך המגמה הנוכחית משמעותה, בסופו של דבר, עימותים עם ישראל ועלייה במתח בגדה המערבית.

בשורה התחתונה, רכבת המדינה הפלסטינית יצאה לדרך, מדינה שאמורה להיות מוקמת באמצעות מהלכים חד-צדדיים. מי שמוכר לציבור את סיפורי "חוסר הרלבנטיות" של מדינת פלסטין, מוכר אשליה שעומדת להתפוגג בקרוב. בעוד זמן מה, מה שייראה הזוי יהיה היומרה להתעלם מכל מה שלא נוח לישראל, בתקווה שאיכשהו זה ייעלם.