"לא התרגשתי ממאות אלפי המפגינים במחאה; צריך לחיות לפי היכולות הכלכליות, ולא מעבר להן"

כשפוגשים את שמואל (שמוליק) סלבין קשה להתעלם מהקול הצרוד שלו. מאוד צרוד. "בגיל 30 גיליתי שיש לי יבלות על מיתרי הקול, וכשהצטרדתי קרו לי שני אירועים טראומטיים: אבא שלי חלה בסרטן, וקיבל שיתוק באחד ממיתרי הקול, ואני נאלצתי - בהוראת רוה"מ יצחק שמיר דאז שעבורו שימשתי יועץ כלכלי - ללכת לנהל מו"מ קואליציוני עם החרדים כי ידעתי יידיש. לא רציתי ללכת כי לא רציתי לפגוש שוב את העולם החרדי. תוך כדי השיחות איתם, כל הטראומות שחוויתי כילד חרדי חזרו אליי, ואז הצטרדתי. אני מאמין גדול בחיבור בין נפש לגוף, וכנראה שזו הייתה תגובה פסיכוסומטית לשתי הטראומות שחוויתי".

- ואי-אפשר היה לרפא את זה?

"ניסו פעמיים להוריד לי את היבלות בלייזר. זה לא עזר. הלכתי לרופא שמסייע לזמרי אופרה, שניסה ללמד אותי איך להוציא אוויר מהבטן ולדבר נכון. אמרתי לו 'אל תבלבל לי במוח. טוב לי עם הקול הזה, ואני לא רוצה ללמוד".

- גדלת במשפחה חרדית, ובגיל 17 החלטת שדי לך. מה קרה?

"גדלתי בתל אביב, שהייתה אז די פלורליסטית. היינו אולי המשפחה החרדית היחידה באזור, וזה כנראה השפיע עליי. יש לי אהבה עצומה לידע. אני קורא היסטרי. למרות שלמדתי שעות בישיבה, ולא ידעתי תיכון רגיל מהו, לא איבדתי את הרצון לדעת עוד.

"רציתי לצאת החוצה, וללמוד דברים חדשים. ילד חרדי שלומד ב'חדר' לא נחשף למשהו אחר מלבד תורה. ועדיין, בימיי האוכלוסייה בתל אביב הייתה הרבה יותר מגוונת, והחילונים/חרדים לא היו קיצוניים כלפי הצד השני כמו שהם היום".

- זה מצער אותך?

"מאוד. אם יש משהו שממש גורם לי לבכות זה הבורות של שני הצדדים. חורה לי שילד חילוני לא יודע מה זה 'שמע ישראל' או שהזיכרון העיקרי שלו מיום הכיפורים זה האופניים שאבא שלו קנה לו".

- ומה הדוגמה שלך לבורות בקרב האוכלוסייה החרדית?

"יש לי, וגם עליה אני מצר. ועדיין, אם הייתי צריך לבחור בין מצב שבו ילד יהודי בארץ לא ידע דבר על יהדות לבין מצב שבו אין לו בכלל ידע כללי, הייתי מעדיף שלא יהיה לו ידע כללי".

- איך הגיבו ההורים כשהחלטת לעזוב את הישיבה?

"הם קיבלו שוק גדול. זה היה די קשה. שני הסבים שלי היו רבנים חשובים ברוסיה, ואת שניהם סטאלין הגלה לסיביר והרג. אני הייתי מעין עילוי, יועדתי להיות רב, והוריי קיוו שאלך בדרכי הסבים. אמרתי להוריי שאני רוצה ללמוד דברים כלליים, והם לא ידעו איך לאכול את זה. אימא שלי מאוד אינטליגנטית, והציעה לי ללמוד לבגרות אקסטרנית, וזה מה שעשיתי. אבא שלי, לעומת זאת, הגיב יותר בחומרה, ובמשך כשנה, עד שהתגייסתי, לא דיברנו".

- למרות שגדלת בתל אביב, ולמרות הכיפה הסרוגה שאימצת, כבר 27 שנה שאתה חי בירושלים. מה משך אותך לעיר הזו?

"רציתי שהילדים שלי יתחנכו בעיר הזו, ולא בעיר כמו תל אביב שנוהרת אחרי מותגים ומקדשת את החומריות. בירושלים יש פסיפס אמיתי של ארץ ישראל. ספרדים ואשכנזים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים".

- והם לא תמיד חיים בשלום זה עם זה.

"זו סתם אגדה אורבנית".

- הבחירות בפתח, ואחת הסוגיות הבוערות היא גיוס החרדים לצה"ל. אתה בעד או נגד?

"בגדול, רצוי שחלק גדול מהאוכלוסייה החרדית יתגייס, אך זה לא ילך בכוח. זה ייקח זמן - וזה ייווצר על רקע הקשיים הכלכליים שהם חווים - אך אני משוכנע שבעוד 20 שנה, 35% מהמשרתים בצה"ל יהיו דתיים-לאומים ו-20% יהיו חרדים. זה יקרה לאט ובאופן טבעי, ולחץ - מגורם כזה או אחר - לא יעזור".

- הייתה לך קריירה לא קצרה במגזר הציבורי. לא מדגדג לך לחזור אליו?

"ממש לא. אני עם הסיפור הזה גמרתי. ראשית, כשהייתי מנכ"ל משרד האוצר, תפקידי הציבורי האחרון, לא רצו בי, ועד עכשיו אני לא מבין למה. שנית, עכשיו אני עוסק בדברים הרבה יותר חשובים, הן במגזר הפרטי, והן במגזר הציבורי".

- יש לך עדיין חברים פוליטיקאים?

"כן, דן מרידור, עוזי לנדאו, בני בגין ואורי אורבך".

- אני מבינה שאתה איש ימין. זה אומר פתק של הליכוד-ביתנו בקלפי?

"כן".

- ואם כבר בענייני פוליטיקה עסקינן, מה עשתה לך המחאה החברתית?

"אני לא התרגשתי ממאות אלפי המפגינים שיצאו לכיכרות. כן, צריך לחזק את מעמד הביניים אך כל אחד מאתנו צריך להבין שבשביל ליברליזם וקפיטליזם צריך לעבוד. אם מישהו חושב שבגלל שהוא חי במדינת רווחה, אז ירד לו מן מהשמיים - הוא טועה. כל אחד צריך לחיות לפי היכולות הכלכליות שלו, ולא מעבר להן".

- במהלך עבודתך במגזר הפרטי, לא כיהנת בתפקיד כזה או אחר יותר משלוש שנים בממוצע. זה בכוונה?

"כן. אני חושב שארבע שנים בתפקיד זה מספיק. לכל אחד יש תחליף, וצריך לתת הזדמנות לאחרים" (בתפקידו הנוכחי מכהן סלבין כבר חמש וחצי שנים, ט.צ.).

- ובכל זאת, היה תפקיד שרצית להמשיך בו?

"כן, מנכ"ל משרד האוצר".

- בעבר הצהרת שאחרי שבנך ייולד, תקפוץ בנג'י. קפצת?

"כן, בניו זילנד, וזה היה נהדר! קפצתי מגובה של 54 מטר. ובכלל, אני אוהב טיולים אתגריים, ארוכים, בני כמה שבועות. יש לי כמה שריטות. אומרים עליי שכל הר שאני רואה, אני רוצה לטפס עליו. אני אוהב לנסות דברים חדשים, ולהרחיב את הדעת".

- אז גם במקרה הזה מדובר ברצון ללמוד עוד ועוד?

"כן, ממש כך".

- מהי העבודה המוזרה ביותר שעבדת בה?

"כשהייתי סטודנט, בן 23, ניסיתי לסייע לאבא שלי בעבודתו, מסחר בתרנגולי הודו. הייתי צריך לסחוב תרנגולים, ולא הצלחתי. היו שם אנשים שהרימו עופות כמו שאני מרים כוס. לא הייתי ממש חזק, ואבא שלי הבין די מהר שאני לא מתאים לעבודה הזו. הוא אמר לי 'שמוליק, תתרכז במה שאתה טוב בו'".

- מהו הפריט הסנטימנטלי הכי יקר שיש לך?

"יש לי בבית ספרייה שמונה בערך 2,400 ספרים".

- 2,400? איך אספת כל כך הרבה ספרים?

"אני קורא המון, וכשעזבתי את הישיבה הייתי קורא בקצב מדהים. הייתי אפילו קורא בעמידה. כשהגעתי לאוניברסיטה, כבר הייתי ידען גדול. ובכלל, אני בן אדם שכל החיים שלו חי על הקצה".

- מה זה אומר?

"שאני עושה מאות דברים במקביל, ומטייל במקומות מסוכנים".

- מה משעמם אותך?

"אנשים טיפשים".

- מה לא יודעים עליך ואתה רוצה שידעו?

"שפעם בשבוע, בימי שבת, אני מעביר שיעור בחסידות בבית שלי. בערך עשרה איש מגיעים לשמוע אותי במשך כשעתיים".

- אז לא ממש התנתקת מהמקורות?

"לא".

- ואיך תגיב אם אחד מילדיך ישנה דעתו וירצה ללמוד בישיבה?

"הבת הבכורה שלי, שכמוני אוהבת ללמוד, באה אליי לאחרונה ואמרה לי שהיא רוצה להמשיך ללמוד שנה שנייה בישיבת הבנות שלה. אני הסברתי לה שמדען שמשלב תורה ומדע, תמיד יהיה ידען גדול יותר מזה שמתמקד רק בתורה".

- אז הכוונה שלה לא ממש עשתה לך טוב.

"לא. אני מאמין שהשילוב בין חיים מודרניים ליהדות הוא הנכון".

- מה הפחד הכי גדול שלך?

"אין לי. אני בן אדם די אופטימי".

- את מי אתה מעריץ?

"את הרמב"ם. מבחינתי, הוא האיש החשוב ביותר בעולם היהודי באלף השנים האחרונות".

- ואם היית פוגש אותו, מה היית אומר לו?

"הייתי משתחווה, קד קידה ואומר לו 'אתה הגדול מכולם!".

שמואל סלבין

■ מי אני

שמואל סלבין, 59, הוא יו"ר קרן הריט סלע קפיטל, שנסחרת לפי שווי של 281 מיליון שקל. את הקריירה שלו החל במגזר הציבורי, ובעברו הרחוק כיהן, בין היתר, כמנכ"ל משרד האוצר, וכמנכ"ל משרד העבודה והרווחה. במגזר הפרטי שימש, בין היתר, כמנכ"ל מהדרין, ויו"ר קרן הפנסיה מבטחים.

■ איפה גדלתי

סלבין נולד בלוד למשפחה חרדית, חסידי חב"ד, וכשהיה בן 5 עברה המשפחה לצפון הישן של ת"א. עד גיל 17 למד בישיבה, אז החליט לנטוש את העולם החרדי. את לימודי התיכון השלים בבית ספר אקסטרני, ואז התגייס לגולני, נפצע במהלך שירותו, ועשה הסבה לחיל תותחנים. הוא בעל תואר ראשון בכלכלה ויחסים בינ"ל, תואר שני במנהל עסקים ומימון, ולימודי תואר בהיסטוריה ופילוסופיה.

■ המשפחה שלי (1)

סלבין הוא הילד הרביעי מבין חמישה. יש לו אח אחד ושלוש אחיות, וכל הארבעה נותרו חרדים.

■ המשפחה שלי (2)

סלבין נשוי לטלי, ולזוג 5 ילדים, 4 בנות ובן: מוריה (20), לומדת מדעי הרפואה באוניברסיטה העברית; אפרת (19), משלימה שנה שנייה של שירות לאומי בביה"ח שערי צדק; שלומית (17), תלמידת י"ב; רעות (15), תלמידת ט', ושלום-שלמה (8), בן הזקונים.

■ איפה אני גר

באחרונה עבר סלבין להתגורר בבית חדש בשכונת בית הכרם בירושלים.

■ שווי הון

"אני מסודר כלכלית. מעל מעמד הביניים"

 הבחירות של סלבין