שיחה ממתינה לגיל שרון

חודש שלישי לפחות לשביתה-מחאה-מאבק העובדים בהנהלת חברת הסלולר פלאפון.

חודש שלישי שבו מנכ"ל החברה גיל שרון והבעלים שאול אלוביץ' מנסים לגמד, להדחיק ולשבור כל ניסיון של התארגנות, או ניצני התארגנות, של עובדי החברה, בשלל טענות: העובדים מפונקים, יש להם דרישות מגוחכות, הם סתם חתרנים, הם מיעוט מבוטל, הם פוגעים בחברה, הם מנפחים כל שביתה קטנטנה לממדי ענק וכד'. בקיצור, שיירדו כבר מעץ העבודה המאורגנת, זה לא בא בחשבון בפלאפון, חברה פרטית שעושה השנה סוף סוף היכרות עם מאפיינים של שוק תחרותי.

למתבונן מבחוץ למאבק, כמונו, נדמה שגיל שרון עסוק כל-כולו בדבר אחד בשבועות האחרונים: בכיפוף ידיים, בתרגילי מנהיגות, בלהראות לעובדים הסוררים מי פה הגבר ובגרירת כלי רכב באישון לילה לעובדים שהעזו להרים את הקול.

ובכן, החלטנו לנצל את הבמה הזאת השבוע ולקרוא לשרון לרדת מהעץ, לרדת מהתפיסה שעבודה מאורגנת היא אסון לחברה, לקרוא לנציגי העובדים, לשבת איתם ובעיקר להקשיב להם. שם המשחק הוא הידברות ולא דיכוי, לעתים ברוטלי, של העובדים. בדרך מהירידה מהעץ שרון יכול לחשוב על כמה סיבות טובות לכך:

1. מנהל לא יכול להסתתר מאחורי יחצ"נים, משפטנים ומשרדי פרסום - אנשים שכל מטרתם היא לשרת את הבוס ורצונותיו ולשבור ולחבל בהתארגנות העובדים. בשביל זה הם מקבלים מפלאפון כסף - לעשות בדיוק את מה שגיל שרון רוצה או חושב.

אם שרון חושב באמת ובתמים שהתקוממות העובדים היא בסך הכול קצף על פני המים, שיפנה ישירות לתקשורת ויציג בפניה את העובדות. והעובדות הן לא גרסה כזו או אחרת, אלא מספרים, רק מספרים, לא תיאוריות ולא משאלות לב.

יואיל נא שרון להציג את השכר הממוצע בפלאפון, את השכר החציוני (לא כולל את שכבת ההנהלה) ואת התפלגות השכר בפלאפון, לפי מדרגות המס. רק אז הציבור יידע וישפוט. יידע וישפוט אם תנאי השכר בפלאפון הוגנים, אם יותר מדי עובדים משתכרים סביב שכר המינימום או לא מגיעים כלל לסף המס.

הציבור יידע וישפוט זאת כשהוא מכיר את רמת הרווחיות של החברה: כמיליארד שקל ומעלה לפני התחרות, ו"רק" כ-500-600 מיליון שקל אחריה. הוא ילמד טוב יותר אם החברה רק רודפת אחרי הגביע הקדוש של תשואה בכל מחיר לבעלי המניות, או שהיא מאמצת גישה מאוזנת יותר המשלבת דאגה לבעלי המניות, אבל גם לעובדים ולצרכנים. למרבה הצער, בשנים הארוכות של הקרטל הסלולרי, הדאגה של פלאפון, סלקום ופרטנר לצרכנים הייתה מהן והלאה. התחושה היא שזה קרה גם בנוגע למרבית העובדים.

2. שרון בוודאי מכיר היטב את הטבלה שמצורפת לכתבה הזו: בארבע השנים האחרונות הוא גרף כ-36 מיליון שקל בעלויות שכר, שזה אומר כ-9 מיליון שקל בשנה, כ-740 אלף שקל בחודש בממוצע. חלק מזה אמנם באופציות, אבל במקרה של בזק, האופציות הללו היו עמוק בתוך הכסף וכנראה הניבו לו רווח גדול, אף יותר מעלותן בספרים.

בסך הכול גרפו חמשת הבכירים בבזק לאורך חמש השנים האחרונות (חלקם אף כיהן פחות מתקופת הזמן הזו), כ-154 מיליון שקל, סכום עצום בכל קנה מידה, קל וחומר אם מביאים בחשבון שזו חברה מונופוליסטית (לפחות בתחום הקווי ובעלת שליטה חזקה למדי בתחום הגישה לאינטרנט), ופלאפון היא היהלום בכתר של רווחים קלי-קלות.

יסלח לנו גיל שרון, אבל 36 מיליון שקל בארבע שנים, בשביל לנהל חברה בשוק קרטליסטי, שגובה מחירים מנופחים - נו, זה קצת מוגזם. זה אולי יעליב את שרון, אבל גם אם היינו מציבים בובה בדמותו על כיסא מנכ"ל פלאפון באותן שנים - התוצאה של רווחים אסטרונומיים לא הייתה משתנה באופן מהותי. הבנו ששרון מכנה את עצמו "קפיטליסט גאה", קפיטליזם שמתגמל כישרון ומתעב ועדי עובדים, אבל מה שקרה בפלאפון רחוק מאוד מ"קפיטליזם גאה", חדשני או תחרותי; הקפיטליזם בחברה הוא בפירוש מהסוג של "קפיטליזם חזירי".

ושרון צריך לגלות עוד פרט קטן לציבור: שיגלה לו מה זה "מסלול הוני באופציות", וכמה מס הוא משלם על רווחי האופציות. כן, 20% בלבד ו-25% מהשנה הבאה. זו שערורייה, עוד שערוריית מיסוי שמיטיבה עם עשירים ותאגידים גדולים, שערורייה שבה בכירים מקבלים ערימות של כסף באופציות, כהטבת שכר, ומשלמים עליהן 20% מס בלבד.

3. לא צריך להבין אותנו לא נכון, מר שרון. בהחלט יש שוק לכישרון ניהול חברה, בדיוק כמו שיש שוק לכישרון משחק כדורגל או כל משחק אחר, או שוק לכישרונות בטלוויזיה. לשרון יש גם בהחלט רקורד של החלטות ניהוליות מצוינות בתחילת דרכו בחברה (השקעות ענק בטכנולוגיה ומחיקת המותג אסקייפ).

אבל לנו יש בעיה עם ההגדרה הגורפת והסוחפת שאתם נותנים ל"כישרון" ול"טאלנט", הגדרה שהופכת אתכם אוטומטית למורמים מהעם, לעילוי ניהולי, שגורל החברה תלוי אך רק בכם (מה שרחוק לחלוטין מהמציאות).

מה שהקפיטליזם הגאה שלך עשה, מר שרון, שהוא הפך את ה"טאלנטיות" למין משחק של מיתוג, של מועדון מנהלים מצומצם שמגיע להם ה-כול. אם אתה ממותג כ"טאלנט" ניהול או "טאלנט" בטלוויזיה, מגיע לך עולם ומלואו (ולשאר בדרך כלל פירורים), הרבה פעמים במנותק מכל היגיון או מציאות או ביצועים. יש כמה "טאלנטים" בניהול שעברו מכישלון לכישלון ובכל מעבר גרפו את השמנת.

קח למשל את חבריך לניהול ערוץ 10, הרי אתה יושב במרחק יריקה מהם בגבעתיים. חלק מהטאלנטים שם ובשאר ערוצי הטלוויזיה או העיתונות המודפסת גורפים משכורות מופרכות בשביל ביצועי רייטינג עלובים, מה שלא מפריע להם ללהג בלי סוף על צדק חברתי, שינויים מבניים ושבירת ועדים. הצביעות, אוי הצביעות. כנראה שהיא באה כחלק מה"טאלנטיות".

4. המאבק בפלאפון הוא סימבולי, ולך, מר שרון, לך יש תפקיד מרכזי בו. איזה מסר אתה רוצה להעביר? שביד קשה ובזרוע נטויה מנהלים מסוגך יראו לעובדים מאיפה משתין הדג? איזו מדינה אתה באמת רוצה לראות בעיני רוחך? מנהל שגורף את כל השמנת ומשאיר לעובדיו כמה פירורים, שיכול לשחק איתם כמו כלי שחמט, להעניש אותם או לגרור את רכבם רק מפני שהעזו לדרוש סבסוד לקייטנות או חופשה שנתית? מדינה שבה חצי משכיריה לא מגיעים לסף המס, שהשכר הריאלי הממוצע בה תקוע כבר שנים, שהשכר החציוני (הרלוונטי) נמוך עוד יותר מהשכר הממוצע? מדינה שבה הביטוי המגוחך "גמישות ניהולית" הפך שם קוד ל"עבדות מודרנית"?

זו מדינה, כמו בכל העולם, שמעלה את גיל הפרישה מהפנסיה בסביבה שבה שערי הריבית מאוד נמוכים והפנסיה עם תשואה מובטחת כבר לא באופנה. בסביבה הזו לאנשים רבים לא תהיה פנסיה מספיקה בגיל הפרישה כדי ליהנות משנות גיל הזהב והם יצטרכו לעבוד כדי לגמור את החודש, אבל מעסיקים רבים רואים כבר באנשים בני 40 ו-50 ויותר כנטל - הם הרי מרוויחים "יותר מדי" ואפשר להביא במקומם צעירים עם שכר מינימום.

בסך הכול, מר שרון, המדיניות של פלאפון צריכה להיות דומה במשהו למדיניות הכלכלית של המדינה, אף שבשבילך זו כפירה בספרי הקודש. מדיניות חברתית טובה, הן של מדינה והן של חברה בשוק הפרטי, אין פירושה צבירה של גירעונות או הפסדים רק בשביל לסבסד עובדים "מפונקים".

מדיניות חברתית טובה של מדינה היא חלוקת עוגה שונה לחלוטין בין שירותים חברתיים לבין העלאות מסים על עשירים. במקרה של פלאפון, מר שרון, זה מאוד פשוט: הרבה פחות למנהלים, יותר מס עליהם, וקצת יותר לעובדים, בין היתר על חשבון המנהלים ועל חשבון רווחי החברה.

 עלויות השכר של בכירי בזק

eli@globes.co.il