סם הריביות הנמוכות

על אף זרם הנתונים והחדשות הכלכליות הלא סימפטיים בישראל ובעולם בשנה שחלפה, צפויה שנת ההשקעות 2012 להיחתם כשנת השקעות מצוינת בשוקי ההון המקומיים והגלובליים.

זאת, בניגוד לרוב התחזיות המוקדמות ולהתפתחויות הכלכליות השליליות בפועל. מדד מניות תל-אביב-100 עלה השנה בכ-10%. בארה"ב, שבה בעיות המאקרו רבות וכבדות יותר, החגיגה בשווקים הייתה גדולה יותר, עם זינוק שנתי של כ-15% במדדי המניות המרכזיים.

בעולם בכלל, שוק ההון התנתק מהנתונים המטרידים של הכלכלות הריאליות, והמסכים בבורסות העולם צבועים בירוק. כך לדוגמה מדד MSCI העולמי עלה בכ-13%. גם תחום האג"ח הקונצרני הניב תשואות נאות למשקיעים בארץ ובחו"ל. מדדי איגרות-החוב המריאו אף הם, זאת כשמדד התל-בונד-60 עלה השנה בכ-8%, מדד אג"ח ממשלתי עלה בכ-7%, ומדדי איגרות-חוב זרים בולטים עלו אף הם בחדות.

נשאלת השאלה כיצד ניתן להסביר את ההתנתקות הבולטת בין ביצועי מדדי הבורסה לביצועי הכלכלה הריאלית. אחת הגישות שמנסה לגשר על הפער האמור היא התיאוריה שלפיה השווקים הפיננסיים מתבוננים קדימה, ואילו החדשות הרעות היו צפויות והן כבר גולמו במחירי הנכסים.

מדובר בתיאוריה בעייתית, בלשון המעטה, שכן האופק הכלכלי רחוק מלהתבהר הן בזירה המקומית והן בזירה הגלובלית. משבר החובות באירופה רחוק מלהסתיים, וכלכלת ישראל עדיין לא "יצאה מן היער". חלק גדול מהאירועים השליליים שפקדו את הכלכלה הגלובלית השנה היו בלתי חזויים בעליל, אפילו על-ידי חוזי עתידות. לפיכך, קשה היה לתמחר אותם ולגרוס כי הם מתומחרים במחירי הנכסים.

הסיבה המרכזית לפער הבלתי נתפס בין ביצועי הכלכלה לביצועי הנכסים הפיננסיים, טמונה בעיקר בסם הריביות הנמוכות המוזרם לכלכלה הגלובלית, באמצעות הבנקים המרכזיים, וצעדי התמרוץ חסרי התקדים בהיסטוריה הכלכלית של הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם.

צעדים רדיקליים אלו אשר הפכו את ההרחבה הכמותית לעניין שבשגרה, מיועדים להגביר את אמון המשקיעים בכלכלה הגלובלית ולמנוע בכך את קריסת השווקים הפיננסיים. הבנקים המרכזיים עמלים בכל דרך להביא לירידת התשואות של איגרות-החוב הממשלתיות, ולעודד עוד ועוד משקיעים גלובליים להגדיל סיכונים בתיקי ההשקעות שלהם, ובכך להניע את הפעילות הכלכלית במשקים העולמיים.

המרוץ לקבלת תשואה גבוהה יותר

סיכום ביניים מלמד כי הבנקים המרכזיים הגלובליים מצליחים זמנית במשימתם, ולראיה - הביצועים הפנטסטיים של הנכסים הפיננסיים בעולם בשנת 2012; זאת, על אף התמונה הכלכלית האפורה. סטיות-התקן הנמוכות של מדדי המניות הגלובליים מעידים אף הם כי רמת הפחד של הפעילים בשווקים הגלובליים נמצאת ברמת שפל - מה שדירבן אותם להפקיד את גורלם הפיננסי בידי הבנקים המרכזיים הגלובליים.

יו"ר הבנק הפדרלי, בן ברננקי האמריקאי, ונשיא הבנק האירופי המרכזי מריו דראגי הפכו השנה באופן רשמי לדמויות החשובות בעולם הכלכלי, בעוד המנהיגים הפוליטיים נדחקים הצידה ונאבקים על עתידם הפוליטי.

השלכות מדיניות הריבית הנמוכה וההרחבות הכמותיות יתבהרו רק בעוד שנים מספר. בימים אלו נכתבים ספרי הכלכלה העולמית מחדש, ומוקדם עדיין לומר כיצד יסתיים הניסוי הגלובלי שמתרחש אל מול עינינו. בטווח הקצר נראה כי כל זמן שלא מתרחשת הסלמה חריפה במשבר החובות בגוש האירו, המשקיעים ימשיכו להגדיל רכיבי סיכון בתיק ההשקעות. זאת בעקבות המרוץ שלהם לקבלת תשואה יותר גבוהה על כספם.

המשקיע הפרטי הגדול בעולם, וורן באפט, בעל מגע הזהב שזכה לכינוי "הגורו מאומהה", אמר פעם כי "כאשר כולם פחדנים תהא חמדן, וכאשר כולם חמדנים תהא פחדן". שבוע לפני תחילת שנת 2013 ניתן לומר כי בניגוד למצב בתחילת שנת 2012, שבו רוב המשקיעים היו פחדנים, כעת ידם של החמדנים על העליונה.

הכותב הוא האסטרטג הראשי של קב' איילון