סחרור הגבהים של נפתלי בנט

את מסיבת העיתונאים שזימן אמש קבע נפתלי בנט, יו"ר מפלגת "הבית היהודי", לשעה שמונה בערב. לא רבע לשמונה, לא שמונה וחצי; בעיני עצמו הוא כבר שייך למועדון של שמונה בערב, מועדון ראשי הממשלה.

כל אדם, לו ייכנס כעת לנעליו של בנט עלול ללקות בסחרור גבהים קל. עד לפני חצי שנה היה האיש אלמוני. עוד עסקן ימין בין רבים אחרים. במהירות של מטאור הצליח בנט להצית את דמיונם של צעירי הכיפות הסרוגות ולכבוש את הנהגת הציונות הדתית מידי האורלבים וההרשקוביצים המאובנים. כעת, עפ"י חלק מהסקרים, הוא כבר מוביל את המפלגה השלישית בגודלה. חתיכת טריפ לא נורמלי; רכבת הרים שיש בה רק עליות.

הטעות הראשונה הייתה של הליכוד. היועץ ארתור פינקלשטיין הבטיח לבנימין נתניהו ולאביגדור ליברמן שאיחוד ביניהם יהיה בוננזה של מנדטים. אז הם התאחדו והלכו לנוח. עכשיו מואיל הליכוד לפתוח את קמפיין הבחירות שלו, באמת תודה רבה.

במשך חודשיים הם ישנו בעמידה, ונתנו לבנט לשתות להם מצביעים בקצב של חצי מנדט לשבוע. עד עכשיו בנט העביר לבית היהודי בערך חמישה מנדטים ממצביעי הליכוד וישראל ביתנו ב-2009. ברובם המכריע אלה בני הציונות הדתית שנדדו לליכוד בפעם הקודמת, וחוזרים כעת אל הבית הטבעי.

אבל ישנם קהלים נוספים שנשבו בקסמיו של הקצין מסיירת מטכ"ל, שעשה מיליונים בהיי-טק. אלה מצביעי ימין חילוניים שסולדים מנתניהו ומחפשים אלטרנטיבה כלבבם. גם בקרב צעירים הולך לו קלף; זו לא רק חזותו הנערית, אלא גם האנטי-ממסדיות שהוא מקרין בהופעותיו שהופכת אותו (יחד עם יו"ר "יש עתיד" יאיר לפיד) לאהוד אצל מצביעי פעם ראשונה. למעשה, בקרב לא מעט מתלבטים הדילמה היא בין לפיד לבנט.

מעניין מה אותו קהל חילוני היה אומר, לו היה נחשף לעוד כמה פרצופים ברשימתו של בנט, מלבד איילת שקד הפוטוגנית, שותפתו עלי אדמות. לא סתם מקפיד הקמפיין שלו להסתיר היטב את נציגי מפלגת הרבנים החרדית-לאומית "תקומה", המרכיבה את הבית היהודי ביחד עם המפד"ל החדשה. שערו מה היו אומרים החילונים מהעמק, מצביעי רפול הקלאסיים, לו היו נתקלים בזקנו הארוך של הרב אלי בן-דהן, מספר ארבע בבית היהודי, ומדוע רק איילת שקד מופיעה בפני השמינסטים בתל-אביב ובהרצליה, ולא אורית סטרוק מחברון, מספר עשר ברשימה.

את בנט נתניהו לא מצליח לאלף

באיחור ניכר זיהו בליכוד את סכנת בנט. כשכבר זיהו ניסו להרוג אותו ברכות; במקום לתקוף ישירות ניסו לשמוט את השטיח מתחתיו, באמצעות הצהרות ניציות של נתניהו וליברמן, והכרזה יומית על הקמת שכונה חדשה מעבר לקו הירוק. אבל זה לא עזר.

ממש כשהחליטו להכריז מלחמה, לחשוף שיניים ולטרוף, בנט רץ להם לתוך הפה. ההתבטאות שלו בראיון בתוכניתו של ניסים משעל בזכות סירוב פקודה הייתה מתנת השבת היפה ביותר שראש הממשלה יכול היה לקוות לה. מהרגע הראשון ניסתה לשכתו להרים בכל דרך את סיפור הסרבנות של בנט, כשהשיא היה הראיון המשולש שהעניק נתניהו לערוצי הטלוויזיה.

נתניהו יכול היה להסתפק בביקורת כללית על האיש, אבל בחר להציב אולטימטום - מי שיעודד סרבנות לא יהיה בממשלתו. במוצ"ש מיהר דובר הליכוד לדחות את הניסיון של בנט לרכך את דבריו על הסרבנות.

אפשר לראות בכל זה טקטיקה לגיטימית במאבק על קולות הבוחרים, אבל זה כנראה לא רק זה. האיבה שרוחשים נתניהו ורעייתו ליו"ר הבית היהודי ששימש כראש לשכתו, עמוקה ויוקדת. סביר להניח, שאם רק יוכל, ישאף רה"מ להשאיר אותו מחוץ לממשלה. המחשבה שהרל"ש שהדיח יסנדל אותו בקרוב מתוך הממשלה, מוציאה אותו ודאי מדעתו. בדני דנון ובזאב אלקין, נתניהו עוד יכול לשלוט איכשהו, את בנט הוא לא מצליח לאלף, ומן הסתם כבר לא יצליח.

הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10