פרשת ליברמן או וינשטיין?

עכשיו זה כבר נשמע יותר הגיוני. קודם לכן התבקשנו להאמין שליברמן לא נגע במינויים שהורעפו על השגריר זאב בן-אריה, כתודה על מאמציו הבלתי חוקיים, לכאורה, למען ליברמן. לא רק ליברמן הכחיש את מעורבותו למען השגריר - אני שמעתי זאת מפיו של היועץ המשפטי וינשטיין כעובדה.

למרות זאת, וינשטיין החליט להגיש אישום בטענה של חרדה לשיבוש נורמות. היום אנחנו כבר יודעים שוינשטיין לא עשה את מה שד"ר ווטסון של שרלוק הולמס היה מגדיר כ"אלמנטרי". וינשטיין ואנשיו שמעו את גרסתו של ליברמן, היא נשמעה להם הגיונית, והם פעלו על-פיה. לא עלה על דעתו של וינשטיין שאולי ראוי וצריך לחקור. אולי משום שהשתכנע מהמנטרה של ליברמן שאצלו "מילה זו מילה".

במקביל לפרשה זו, עדיין יש נגד ליברמן חשדות הרבה יותר חמורים בתחום השוחד, הלבנת כספים ועוד. במקרה זה נהג וינשטיין בצורה הפוכה. הוא החליט שאין ראיות וסגר את התיק. למרות שרבים מבכיריו חשבו אחרת; למרות שאותם בכירים עובדים עשרות שנים בתחום התביעה, ומבחינה זו יש להם יתרון עצום של ניסיון וידע על וינשטיין, הסנגור הנצחי. למרות זאת החליט היועץ המשפטי להעדיף את דעתו שלו, הפחות מנוסה, על זו של פרקליט המדינה, המשנה שלו ועוד רבים וטובים מאוד, טובים מוינשטיין בתחום זה.

אין ראיות? לבדוק שוב

כל שנותר כעת הוא לבדוק שוב את ההחלטה בעניין החשדות החמורים. אם וינשטיין טעה בצורה כל-כך ילדותית בעניין הפחות חמור ומסובך - קל וחומר שטעה בנושא הכבד. אין ראיות? לבדוק שוב, בבקשה. כמו שבודקים פעם נוספת את עניין השגריר. למרות שבמקרה זה דווקא יש ראיות למכביר, אם לא מתעקשים להתעלם מהן. יש פה מראית עין בולטת של סימון מטרה - לא להגיש נגד ליברמן כתב אישום חמור. למה? אין לקפוץ לניחושים והשערות. כאן צריך לעשות את מה שוינשטיין לא עשה בעניין השגריר. לבדוק ולחקור. בשביל מקרים כאלה קיים מבקר המדינה, שצריך להתחיל במלאכת הבדיקה בכל ההקדם.

וינשטיין, מותר לך לומר שטעית

מה שלא יהיה, צריך להבין שהחלטת היועמ"ש לסגור את התיק החמור נגד ליברמן אינה גזירה משמיים. היא נתונה לביקורת, ובעיקר, היא נתונה לשינוי. לא בהכרח על-ידי בג"ץ. וינשטיין עצמו יכול לעשות זאת. והוא לא צריך להמתין שהעיתונות תעשה את העבודה בשבילו, כפי שעשתה בפרשת השגריר. די בראיות הקיימות, לדעת בכירי הבכירים במשרד המשפטים.

לוינשטיין ניתנת הזדמנות לגלות גדלות נפש ולומר: טעיתי, או ייתכן שטעיתי. אני מקבל את דעת עמיתיי, המנוסים ממני, שהראיות מספיק חזקות כדי שבית המשפט יחליט לגביהן.