סעו לשלום

ראש העיר תל-אביב, רון חולדאי, ביקר בפריז והתלהב: הוא הכיר שם את מערך ההשכרה העירוני של מכוניות חשמליות קטנות (Autolib), והחליט שהפרויקט הזה צריך לעשות עלייה. חולדאי הוא לא בדיוק כוס התה שלי, אבל בעוד פוליטיקאים ישראלים נוהגים לתרץ את מחדליהם בטיעון ש"כאן זה לא אירופה", הוא מנסה להביא את אירופה לכאן.

אם הכול יילך לפי התוכניות של עיריית תל-אביב, בעתיד הלא רחוק יוכלו גברת ומר תל-אביבי לרדת מהבית, לגשת לפינת הרחוב, לשלוף כרטיס-מגנטי ולהתניע את אחת המכוניות החשמליות הקטנות שימתינו בתחנת השירות. עם המיני-מכונית הם יפליגו לבוקר של סידורים, בלי לבזבז זמן וכסף על מוסך, ביטוח, תדלוק ושאר כאבי-ראש שהולכים יחד עם צמד המילים "אחזקת רכב".

האם זה פתרון הפלאים למצוקת התחבורה המחריפה במטרופולין הסואנת בישראל? תלוי. פרויקט עירוני להשכרת מכוניות הוא מהלך חיובי, אבל רק אם יהיה חלק מתמהיל. ההכרזה של עיריית תל-אביב על המיזם התקבלה בספקנות: מה הטעם להוסיף עוד מכוניות לעיר שעורקיה סתומים גם ככה? העתיד חייב להיות טמון בתחבורה ציבורית, באופניים, בהליכה רגלית. מכוניות הן הבעיה, לא הפתרון.

הכול נכון, ובכל זאת: מכוניות זמינות להשכרה במרחב הציבורי יאפשרו לתל-אביבים רבים להיפרד מהמכונית הפרטית, שהפכה למשקולת מכבידה שצמודה לרגלם של מיליוני משקי-בית. ישראלים רבים מחזיקים רכב רק משום שהם לא סומכים על התחבורה הציבורית; ובעיקר מפני שבשבתות אדם בלי מכונית צמודה משול בישראל למשותק. רוב הזמן האוטו רובץ בחניה, ומכיוון שהוא כבר שם - משתמשים בו. זו ברירת המחדל הזמינה ביותר, ואחרי שהביטוח, הרישוי והטיפולים במוסך כבר שולמו - גם הזולה ביותר. מכונית פרטית היא כמו אקדח במחזה של צ'כוב: אם במערכה הראשונה היא ממתינה בחניה - במערכה השלישית תימצא הסיבה לנסוע בה.

המקור הפריזאי

אבל אם יש שירות ציבורי נוח ויעיל של השכרת מכוניות לפי שעה, אזי כבר לא כולם מוכרחים להחזיק מכונית מתחת לבית. בתל-אביב כבר פועל בהצלחה פרויקט השכרת מכוניות לפי שעה (car2go), שמאפשר לתל-אביבים רבים - בעיקר לצעירים - לוותר על הפרייבט. כשאין מכונית צמודה, נפתחים לאפשרויות אחרות. האוטובוס, האופניים וההליכה ברגל הופכים לברירה הראשונה. כ-10% מהנסיעות בתוך תל-אביב הם למרחק של עד קילומטר. רוב הנסיעות האלה לא היו מתבצעות אלמלא המכונית הייתה ממילא שם. כל אדם בריא יכול לצלוח כמה מאות מטרים בדקות מספר של הליכה או רכיבה.

המקור הפריזאי כבר כולל כ-3,000 מכוניות זעירות הפזורות בעיר. בפריז רואים בו חלק ממערך התחבורה הציבורית, וניתן להפעיל את השירות באמצעות כרטיס הרב-קו של התחבורה העירונית. המיזם הוא גם חלק מגישה שהולכת ותופסת תאוצה בכלכלה הגלובלית, שלפיה התנהלות כלכלית וסביבתית נבונה מבוססת על שירותים במקום מוצרים.

השירותים כוללים, בין היתר, שירותי ענן לחברות במקום אחזקת שרתים פרטיים; אופניים להשכרה במקום אופניים למכירה (ע"ע תל-אופן); מכונות צילום להשכרה, ואפילו שטיחים להשכרה - שבסוף חייהם היצרן אוסף אותם, ממחזר, ומשתמש בחומרי-הגלם ליצירת דור חדש. בדרך הזו, הכלכלה יכולה להמשיך להתגלגל ואיכות החיים לשגשג - אבל תוך צריכת פחות משאבים והשקעת פחות תשומות ואנרגיה.

ואחרי כל אלה, חשוב לזכור: בלי מערכות יעילות להסעת המונים, המכוניות החשמליות יישארו רק גימיק. חולדאי ניצל את הצגת חזון המכוניות המגניבות כדי לחבוט ביריבו הוותיק - משרד התחבורה, ואמר: "איננו יכולים להמשיך להמתין לשיפור הדחוף הנדרש במערכת התחבורה הציבורית".

יש הרבה סיבות לעקוץ את משרד התחבורה, אבל גם חולדאי לא פטור מאחריות לכישלון התחבורה הציבורית בתל-אביב. המחדל שבעיר יש רק 14 מטר נתיבי תחבורה ציבורית לאלף נפש - בערך 10% מהממוצע ב-OECD - הוא באחריותו, כמו גם העובדה שרוב תחנות האוטובוס בעיר מעוצבות אולי באלגנטיות פריזאית, אבל לא מספקות הגנה מינימלית מפני שמש וגשם. נקווה כי בפרויקט השכרת המכוניות היתרונות לא יסתכמו בסגנון אלא במעשים.