אלישע ינאי: "אין לתעשיית ההיי-טק כתובת בממשלה"

תעשיית ההיי-טק עולה לכותרות בדרך כלל על רקע דרמות: רכישה, פיטורים, שינויים אסטרטגיים בחברות הגדולות, מוצרים מלהיבים וכדומה. מי שמניע את כל ההתרחשויות הללו, מתחת לפני השטח, הוא כוח אדם די מצומצם, שיש לו את הכישורים, ההשכלה והדחפים כדי ליצור התקדמות טכנולוגית. הכלכלה הישראלית בכלל, וההיי-טק המקומי בפרט, תלויים רבות באותו כוח אדם - כ-100 אלף איש. הרחבת בסיס התעסוקה הזה יכולה לפתוח את צוואר הבקבוק ולאפשר לתעשייה לצמוח.

השולחן העגול שעסק בנושא של אחריות תעסוקתית בתחום ההיי-טק, אשר נערך במסגרת ועידת ישראל לעסקים של "גלובס", הפגיש מספר גורמים בתעשייה כדי לספק זוויות ראיה שונות ביחס למצוקת כוח האדם הטכנולוגי בישראל. למרות שלכל הנוכחים הייתה תרומה לדיון, מי שהשפיע יותר מכולם היה דווקא הכיסא הריק, זה של הראל לוקר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שביטל ברגע האחרון את השתתפותו.

הכינוס התקיים יום לאחר החלטת הממשלה לשלב 1,300 חרדים בשירות לאומי, מה שלדעת ד"ר ראובן גל, ראש פרויקט שילו"ב חרדים בתעשיית ההיי-טק, במוסד שמואל נאמן, מסייע להנעת מגמת הגידול בהשתתפות של המגזר החרדי בכוח העבודה ובהתאם עשוי לתרום לשילוב החרדים בתחום הטכנולוגי.

"יש היום 7,600 סטודנטים חרדים שלומדים באקדמיה", מציין טל, "רובם במקצועות כמו משפטים, אבל נכנסים לאט לאט גם למקצועות טכנולוגיים. על-פי הסטטיסטיקה, אם אתה מעביר את החרדים דרך הצינור של שירות צבאי או אזרחי, כ-90% מהם משתלבים בכוח העבודה".

מי שמשוכנע שהחרדים הם חלק משמעותי מסיכויי הצמיחה של ההיי-טק הישראלי הוא אלישע ינאי, כיום יו"ר איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה. "51% מהיצוא התעשייתי זה לא הטייקונים אלא היי-טק והגורם המהותי מאחורי זה הוא כוח האדם", מצהיר ינאי. להערכתו ישנם כ-8,000 סטודנטים שמתווספים כל שנה לתעשייה, אך לטענתו יש צורך בעובדים נוספים.

ינאי: "העלייה הרוסית הביאה סטרואידים רציניים לתעשייה בשנות ה-90, הבעיה היא שזו הייתה תופעה חד פעמית וחלק מכוח האדם הזה יפרוש בשנים הקרובות. את החור ניתן יהיה למלא רק באמצעות חרדים או ערבים, אין שאלה בכלל.

"זה תענוג לשמוע מה שנעשה עם החרדים או הערבים, אבל הדברים חייבים להיות ממלכתיים. כל הגופים שמעורבים בתחומים האלו, לא יצילו את המדינה. זה תפקיד של הממשלה".

החסם הוא כוח האדם

את זווית הראיה של המגזר הערבי, הביא איציק דנציגר, יו"ר גליל סופטוור - בית תוכנה שמעסיק מהנדסים מהמגזר הערבי - וממייסדי קומברס.

לדבריו, הבעיה הגדולה לגבי העסקת ערבים אינה בהכרח דעות קדומות של מעסיקים פוטנציאלים אלא חוסר עניין במגזר הערבי בתעסוקה בתחום ההיי-טק. הוא משוכנע כי מהנדסים במגזר הערבי יכולים להתחרות בהצלחה במרכזי פיתוח יותר זולים (Offshore), כגון אלו בהודו. "צוות של עשרה מהנדסים בהודו הוחלף בצוות של 5-6 בגליל סופטוור", טוען דנציגר, "התפוקה של מהנדס ערבי בנצרת, זהה לתפוקה של מהנדס תוכנה במרכז הארץ".

מנחה הפאנל, יואב שלוש, יו"ר איגוד תעשיות ההיי-טק הישראל (IATI) ושותף בקרן ההון סיכון אביב, שואל את השאלה המתבקשת, עד כמה באמת יש מוכנות של מעסיקים לקבל את הפתרון שהחברה מציעה? דנציגר: "באופן טבעי אי אפשר להגיד שהשוק לא מוגבל, אבל החסם מספיק גבוה. החסם בסופו של דבר הוא כוח האדם. לכן, באופן העבודה הנוכחי שלנו הפוטנציאל הוא כמה מאות בודדות. כאשר יהיו יותר פונים מהמגזר לתחום, הפוטנציאל כמובן יגדל".

כאן מתפרץ אלישע ינאי וקורא לממשלה לקחת אחריות, כדי לעבור מהתנסויות שמשלבות רצון לסייע לאוכלוסייה חלשה לפתרון אסטרטגי עבור התעשייה, "אתם מדברים על ניסויים. מספיק עם בתי התמחוי האלה, צריך לעבור לשלב של ייצור המוני", אמר ינאי.

דנציגר: "אני חושב שגליל סופטוור השפיעה משינוי הפרדיגמה. לקוחות שלנו מוכנים לקלוט מהנדסים ערבים בתוך החברה. אמדוקס למשל החליטה להקים מרכז בצפון. זה לא היה קורה ללא אותן טיפות בים שיצרו את השינוי התודעתי".

אחת הלקוחות של גליל סופטוור היא נייס. זאבי ברגמן, מנכ"ל נייס, הוא אחד ממייסדי גליל. "צריך להסתכל על תעשיית ההיי-טק ולשאול איך היא גדלה, ואיזה אנשים מגיעים אליה? כאשר יש תעשיה בריאה וחזקה האנשים נשאבים פנימה, השאלה היא איך דואגים לזה שתהיה תעשיה חזקה. השאלה היא איך מכפילים את התפוקה לעובד ולא רק איך מגדילים את מספר העובדים. התעשייה הזו נבנית על מצוינות אבל בזה לא מטפלים".

איפה נציג הממשלה?

משתתף נוסף בפאנל, שלא נחשב כיום לחלק אינטגרלי מתעשיית ההיי-טק הוא דניאל בירנבאום, מנכ"ל סודה סטרים.

"הבעיה שלי היא איפה נציג הממשלה בדיון?", מצביע בירנבאום על הכיסא הריק, ופונה להזכיר שלא רק עובדי היי-טק קלאסיים חסרים, "הרגולטור מפריע לי. חסרות לנו ידיים עובדות בתחומים הטכניים. הממשלה לא עושה מספיק כדי ליצור את בעלי המקצועות האלו, ומצד שני כאשר אנחנו מוצאים אותם הרגולטור לא נותן לנו לעבוד. למה עובד תעשיה מוגבל בשתי משמרות לילה בשבוע? הרופאים לא מוגבלים בזה".

באוכלוסיות שכמעט ולא משתתפות בכוח העבודה בהיי-טק, קיימים לא רק חרדים וערבים אלא גם מבוגרים. "אנחנו מפספסים את בני ה-45 פלוס, שנפלטים מהתעשייה וצריכים לעבור קורסים כדי להתעדכן בטכנולוגיות המתקדמות", אומר שלמה וקס, מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה, "יש 5,000 איש שרשומים בלשכות התעסוקה ועוד אלפים שלא ניגשו ללשכה. תחשבו על הפוטנציאל".

שלוש, שהתפקיד שלו באיגוד תעשיות ההיי-טק כולל גם אחריות על תחום הביוטק, מזכיר את המצוקות במרחב הזה, שהן דווקא הפוכות. כלומר, עודף ניכר של כוח אדם מול היצע משרות מצומצם. לדבריו: "מאוד יעזור ליצירת תשתית בתחום התרופות אם היינו מצליחים להביא לכאן מרכז פיתוח בינלאומי גדול, כמו שהיה בתחום הטכנולוגי עם אינטל או IBM. יש המון עובדים בסקטור הזה".

יש לנו שכנים מובטלים

דנציגר מחזיר את הדיון לזירה הממשלתית. "כדי שבהיי-טק יהיו 15% או 20% מהמגזר הערבי, בהתאם לשיעור שלהם באוכלוסייה, הבעיה היא בהתמודדות של מערכת החינוך. כדי להגיע למספרים הגדולים צריך תהליך ארוך שדורש מהפכה בחינוך".

ברגמן: "כל מערכת החינוך היום מודדת את רמת הזכאות לבגרויות וזה מנציח בינוניות. הלימוד הוא הרבה פחות ביקורתי ויותר דוגמטי ממה שהיה פעם. אם לא יהיה שינוי, נמשיך להגדיל את תעשיית הפיננסיים ולא את תעשיית ההיי-טק".

באותו הקשר מעלה וקס את סימני השאלה בנוגע לספקיות העיקריות של תהליכי ההכשרה לאותו כוח אדם שהפאנל מחפש. לדבריו: "חלק מהמכללות מצוינות וחלקן זה בית ספר לתעודות. ראוי שניתן על זה את הדעת, כי אחרי זה לא מקבלים את הבוגרים והם תת רמה".

בירנבאום מדבר על תפקיד אחר של הממשלה - עזרה מול הביורוקרטיה. "הלכנו לאיבוד במשרדי הממשלה וזה כמעט עלה לנו במפעל שלנו", הוא מתאר, "אני רוצה להציע שיהיה אינטגרטור ממשלתי שיהיה אחראי לפרויקטים של תעשיה. דבר שני, בואו נזכור שיש לנו שכנים, פלשתינים, שרובם מובטלים. הם עובדים מצוינים, וחלק מהם הגיעו לדרגות ניהול אצלנו".

גם שלוש טוען כי על הממשלה לשפר את ההתנהלות מולה: "אחת הבעיות שלנו היא שאין כתובת בממשלה לתעשייה החשובה ביותר, אין למי לגשת. באיגודי ההיי-טק התחלנו בדיונים עם הממשלה וברור שאנחנו לבד לא יכולים". כמו כן, מוסיף שלוש כי "עושים דברים טובים בהרבה מקומות, וצריך לדאוג שידעו על זה".

ינאי מזכיר כי בסופו של דבר היכולות בתחום הטכנולוגי נדרשות כדי לספק לישראל יתרון תחרותי, ולשם גם אמור כוח האדם להיות מיועד. "מכרנו את הידע שלנו בחקלאות ואת זה אנחנו עושים עכשיו עם הסטארט-אפ ניישן", הוא טוען, "אנחנו מלמדים את כל העולם, ויש לנו מיסיונרים מפה עד מחרתיים שמסבירים איך עובדת תוכנית המדען ואיך עובדות ההשקעות, אבל אנחנו צריכים להתפעל מהתעשייה ולא מהסטארט-אפ. אנחנו מגזימים".

 שולחן עגול